אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כג · הלכה יא
בשטרי החובות אינו כן כו':
רבינו מפרש כפירוש רבו דהך מי שבא לב"ד ואמר אבד שטר חובי כו' הוא משום חשש דשמא פרעו ואפי' תוך זמנו, דזה קמ"ל תנא דברייתא, ורשב"ם ותוס' פירשו דהטעם שמא ימצא את שטרו ויגבה ויחזור ויגבה. והנה הרב בש"ך רצה לחדש דלדידן דכותבין שובר, א"כ ביש עדים שנאבד כותבין, דלמאי ניחוש שמא ימצא שטרו ויגבה בו, הלא יכתוב שובר ללוה ואי דמהדר וגבי בשטר הראשון ולא יכריחוהו ב"ד לכתוב שובר, הנה יהיה זה השטר בידו כמו שבור, וכבר השיגו עליו דחיישינן שמא יפרע שלא בפניו או מן היתומים ולא מסקי אדעתייהו לשמור השטר קרוע שמוסר המלוה לידם כשיגבה בשטר הראשון, אבל התוספות הקשו אמאי אין כותבין שטר אחר כשהלוה לפנינו ויתנו לו שובר שכתוב בו כל שטר שיבוא לב"ד מזמן זה פסול וכמו דמקשה הגמרא גבי מקח וממכר יעו"ש:
והנראה פשוט לדעתי, דכשבא המלוה ואמר אירכס שטרי נפרעין מן הלוה וכותב שובר ומוכרח לשמור שוברו, ואי משום שמא יפרע עם השטר מן הלקוחות, ע"ז אמרינן דלקוחות לגבי לוה אזלי ואיהו יש בידו שוברו, ואם ניחוש שמא יכבוש את שוברו ויעשה קנוניא עם המלוה אם משום קנוניא תפטור הלוה מלשלם, זה אינו, דא"כ כי יהיב ליה שטרא מאי תתקן אם יחזור ויתן השטר לידו של מלוה לגבות מלקוחות, ולכן כיון דבלא קנוניא אין הפסד ללקוחות תו צריך לפרוע עפ"י שובר, אבל כאן חיישינן שמא יעשה הלוה קנוניא ויכבוש שוברו ואיהו טריף וחזר וטריף, ותו לא שייך סברא זו, דאין ביד הלוה לכתוב עוד שטר באחריות מזמן ראשון, ונכון. והא דאמר גבי שטרי מקח דלא אזלי לגבי מוכר דאמרי לא אתפייס כו', א"כ טפי הו"ל לומר דילמא יכבוש השובר, ז"א דהגמרא פריך שם אף באם יכתבו השטר מקח מזמן שני כמו שפירשו תוספות ד"ה לבר כו' וא"כ אם תחוש לקנוניא שיעשה המוכר הלא בידו להתחייב עכשיו הרבה ויפסידו הלקוחות, אבל בשטרי הלואה שכותבין מזמן ראשון ובאחריות, אי אפשר ע"י שום שובר וכמש"פ וא"ש, ותו בטלו דברי הש"ך ג"כ מש"כ שנסמוך על השובר או על השטר שיהיה ביד הלוה יעו"ש דחיישינן לקנוניא, רק דא נקוט בידך דחשש קנוניא לא שייך רק לכתוב עוד שטר שיהיה לחוש שישאר שתי שטרות ת"י המלוה [או הלוקח באחריות] מזמן ראשון, אבל שנחוש בפרעון שמא יפרע ויטמין השובר, זהו שטות, דא"כ הלא כשהיה בידו שטר היה יכול הלוה לפרעו ולהטמין שוברו ואיהו ילך ויטרוף, רק דעל זה השטר שהיה בידו כבר סמכו הלקוחות אהימנותא דלוה ולא חשו להפסד זה, אבל ע"י שיכתבו אחר כך ב"ד לו שטר שני מזמן ראשון זהו הפסד חדש ומלתא דאין ביד הלוה לעשות זה רק ע"י ב"ד באה להם הרעה הזאת לכן אין כותבין, ובזה תראה כי דברי המחברים האחרונים בסימן מ"א ס"ק ח' אינם מוכרחין, ודוק בכ"ז: