אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק כג · הלכה ח
ואינו טורף כו' מפני שאין דין שטר זה שיכתוב ולא נכתב אלא מפני האונס כו':
מלשון רבינו נראה שאין הטעם דנאמן לומר פרעתי כמו במלוה ע"פ והא דלא חשש לחזור וליטול השטר מידו משום דלא טריף בו ממשעבדי דטעם זה כבר דחה הבעל התרומות רק משום דהוי מפי כתבם ואין כאן עדות כלל, ורבינו לטעמי' אזיל דכל שטר הוי מפי כתבם ורק מתקנת חכמים מועיל כמש"כ בהלכות עדות, ובשאינו חייב מודה אינו גובה אף מבני חורין וכיו"ב פירשו הקדמונים בשמ"ק טעמו דר"מ דשטר חוב שאין בו אחריות אינו גובה אף מב"ח בשאין חייב מודה משום דהוי מפי כתבם, וכן בשלא ניתן לכתוב לרבנן הוי מפי כתבם:
וראיתי להסמ"ע והט"ז בסימן ק"נ שנחלקו במי שמכר שדה לאחד ומכרה לאחר מקודם אם גובה בהשטר ממשעבדי יעו"ש, והדבר מבואר בבעל התרומות שער מ"ט דהמוכר דבר שלבל"ע או שאינו ברשותו או פחות מבן כ' שמכר בנכסי אביו וכן במקח באסמכתא בכל הני גובה בהשטר ממשעבדי יעו"ש. ודין הסמ"ע תלוי בהנך שני טעמים של הבעה"ת שם דלטעם הראשון דכל מוכר שמוכרה מדעתו שלא באונס, ע"ד להעמיד המכר ביד הלוקח מכר א"כ גם כאן גובה ממשעבדי, אבל לטעם השני דעד כאן לא מצריך בגמרא כו' אלא בשאחרים מבטלין המכר אבל במכר קרקע שלו דבר ברור הוא שע"ד מכר גמור זבין כו' א"כ בזה לא שייך דהא מכרה כבר לאחריני והאחר מבטל המכירה בשטר שלו המוקדם. אך בכ"ז מוכרח מרהיטת לשונו דגם כאן גובה ממשעבדי וכהסמ"ע, ויעוין מש"כ בפרק כ"ב מהלכות מכירה בזה, וכן מוכח מהך עובדא דכתובות צ"ד הובאה לעיל סוף פרק כ' דפי' רש"י דבשטרי מכר כותבין הרשאה זל"ז, ודחוק לחלק דשם כתב ע"ד להעמיד המכר ביד השני שכתוב בו בחמשה בניסן ולכן אף אם מכר להך דכתוב בו ניסן סתם מקודם מ"מ דין שטר יש לו, דז"א דאטו מי לא מצי להתברר ע"י העדים שנמסר מקודם וא"כ לא ניתן לכתוב ואפ"ה גובה השני ממשעבדי בשטרו, ומצאתי להרי"ט אלגאזי בהל' בכורות שעמד בזה יעו"ש:
אמנם לדעתי נראה דבאמת למ"ד שעבודא דאורייתא א"כ כיון שהלוה היה צריך לגבות ממשעבדי רק תקנת חכמים במלוה ע"פ דלא גבי משום דל"ל קלא וכאן כיון דאית ליה קלא אמאי לא גבי. אך בלא אמר הלוה כתבו לא כתבי עדים שטרא אף שראו ההלואה, תו היכי דידעינן דשטר זה לא ניתן לכתוב ולעיקר הדבר שנכתב הוא בטל א"כ אמרינן דהלוה לא רצה לשעבד נכסיו על הלואה דהנהו זוזי בשטר. אך ז"א דכיון דמי שנותן לו המעות לא רצה ליתן המעות רק באופן שיהיה אחריות א"כ אף דחזינן דהוא לא כוון לשעבד עצמו בהך שטרא מאן ציית ליה ומי בקש מידו שיקח המעות כיון דהנותן לא נתן לו המעות רק באופן שיהיה לו שעבוד נכסים, וזה ניחא באופן שמכר שדה לאחד וכבר מכרה לאחריני א"כ אמרינן דהלוקח השני אינו רוצה למחול השעבוד וקלא הא איתא בהך שטרא אבל באנס אמרינן אף דהמוכר קיבל המעות בכ"ז לא רצה שיהיו נכסיו משועבדים לזה והוי כמו דלא אמר כתבו דחזינא דהכתיבה למה שנכתב אינו כלום ובע"כ היה מוכרח לכתוב והוי ממש כלא אמר כתבו, ודמי למי שכופה את חבירו שילוה ממנו מעות ויכתוב שטר עליו דודאי לא טריף ממשעבדי אם גלוי לנו אונסא דיליה, אבל בשטרי חוב המוקדמין הרי הלוה מעות על אופן זה שיהיו משועבדים נכסיו וזה מכוון הגמרא התם כו' אבל ניתן לכתוב מזמן שני. אך לפי"ז יקשה מאי פריך מהא דהגוזל שדה ומכרה לאחר והשביחה כו' דהא שפיר גובה ממשועבדים ואף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מהיכא תיתי לא יתקנו חכמים גם כאן כיון דנתן לו מעות וקלא אית ליה ולמה יפלגו חכמים בתקנתם לכן נראה דקושית הגמרא כך דהא תני שבח בהדי הנך דברים שאינן גובין ממשועבדים מפני תיקון העולם אם מפני שאינן כתובים או שא"ק הלא בלא זה אין צריך לטרוף ממשעבדי דהא לא ניתן לכתוב פירוש וא"כ ידעינן דהלוה לא רצה לשעבד נכסיו לשבח וכיון דעיקרו של שטר בטל הוי ממש כמלוה ע"פ לגבי השבח דגביית השבח בא מצד שהיא מכורה לו דבמלוה לא שייך שבח א"כ כיון דהשטר לא ניתן לכתוב אינו מועיל לגבי מכירה ופרטיה כלל, וא"כ בלא תיקון העולם אינו צריך לגבות ממשעבדי, וא"ש לשון הגמרא נימא לא ניתן לכתוב ולא אמר "אמאי" רק בלשון שהקשה משטרי חוב המוקדמין ורומיא דא בגוונא חדא אזלי, ומשני דלגבי מכר ג"כ לא בטל השטר כשיחזור ויקנה אותה מהנגזל ואז מועיל השטר כדאמר בדף ט"ז ולכן גם לגבי גביית השבח ממשעבדי לא היה בטל לולא הך דתקון העולם. ומיושב לפי"ז קושיא העצומה של הר"מ גראטוויל בשו"ת חות יאיר דהא מבואר בההמ"ג בהכיר בה שהיא גזולה דלא מהני אם חזר וקנה ממנו ואמאי מבואר בפ' ט' מהלכות גזילה דגובה ממשועבדים וכן מוכח בפרק הגוזל צ"ה לא בת"ח דידע דאף בהכיר בה שהיא גזולה ג"כ גובה ממשעבדי ואמאי הא לא ניתן לכתוב וכקושיית הגמרא ולפי"ז מיושב דמהקרן דגובה ממשעבדי לא פריך כלל וכמו שבארנו בס"ד, ויעוין ביאורי הגר"א סימן שע"ג אות ו' בזה: