אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כג · הלכה ה

הלכה ג

כותבין שטר ללוה כו' ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין שלא הגיע לידו עד תשרי:
הנה הטור פסק כאביי דעדיו בחתומין זכין לו ועיין הגהמ"י בזה. והנה גבי שטר שחרור פסק דאם זבין עבדא נכסים אחר כתיבת הגט שחרור והדר הרב וזבין, ובא העבד לטרוף מהם עם שטר שחרור שלו, אמרי ליה לקוחות אייתי ראיה אימת מטא לידך, ותמהו האחרונים הא איהו סבר עדיו בחתומיו זכין לו וזכות הוא לעבד שיצא מת"י רבו לחירות, א"כ הא אמר שם בגמרא דעדיו בחתומיו זכין לו כי מטא לידיה השטר שחרור אחר כך ואמאי יביא ראיה הא שפיר טריף. והנראה לדעתי בזה, דהנה הרא"ש הבין בשיטת הריא"ף דבמכירה לא אמרינן עדיו בחתומין זכין לו, והקשה הש"ך בסימן ל"ט מהך דאמר גבי גט שחרור עדיו בחתומיו זכין לו, ובאמת לק"מ דכוונת הרא"ש בשיטת הרי"ף, דדוקא אם לא נאמר עדיו בחתומיו זכין לו אז ג"כ לא נבטל ענין השטר, והיינו כמו בהלואה, וכן בשטר שחרור דמכר הרב נכסים של העבד, הגע בעצמך אף אם נימא כרב אסי אטו נבטל השטר, והיינו שמשחררו מזמן של עכשיו או שמשעבד את נכסיו מזמן דמטי לידיה [רק פסול מוקדם הוא ד"א משום קנסא וכמו דאמר באיזהו נשך ניתן לכתוב מזמן שני יעו"ש], לכן אמרינן בכה"ג אם מטא שטרא לידיה עדיו בחתומיו זכין לו משא"כ בכותב לו שטר מכר על שדה מיוחדת ומכר השדה טרם שנמסר לו השטר לאחר, א"כ אם לא נאמר עדיו בחתומיו זכין לו הרי השטר בטל ומבוטל דעל מה יחול לכן לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו דהוי כמו דלא מטא לידיה, וכן בשובר אם מכרה הכתובה בטלה ענין השטר לגמרי [ולהכי לא נזכר בגמרא שמא מכר טרם שמסר השטר את העבד לאחר דע"ז לא הוי ניחא למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו], ולזה כוון בש"מ שהביא הקצות והוא הסב לדבר אחר, ומצאתי זה בספרן של אחרונים:
לכן נראה לדעתי אף לכולהו פוסקים שחולקים על זה וסברי כפי' רש"י דגם במכר אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו, נראה לענ"ד דבהא כו"ע מודו דאימת אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו רק במטא השטר שהוא כאפסר דארעא לידיה, ואף אם לא נאמר עדיו בחתומיו זכין לו בכ"ז יקנה השטר שהוא ספר המקנה [ובעי שיהא של מקנה כמו דבעי בגט שיהא של בעל כדאמרינן גיטין דף כ'] ויש לו יד לקנות השטר, אז אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו, אבל אם אין לו יד לקנות גם הנייר הוי כמו דלא מטא לידיה דאין לו יד לקנות, אף ע"ג דאם נאמר עדיו בחתומיו זכין לו יהיה לו יד כיון שבלא הזכיה לא יזכה גם בנייר, א"כ אינו קונה למפרע כ"ז שאינו קונה הנייר וזהו עיקר דמטא לידיה שיקנה השטר שהוא האפסר של הקרקע או של העבד, ואז כיון שזכה בו זוכה וגומר פעולת הזכיה למפרע וז"ב בס"ד:
עוד קיי"ל דאין יד לעבד בלא רבו ואפילו אמר ע"מ שאין לרבך רשות בו, רק אם אמר ע"מ שתצא לחירות, דבכה"ג לא קני העבד מידו רק רבו והוי כמו דקני העבד ליד רבו ולצורך רבו ועיין ט"ז יו"ד הלכות עבדים סימן רס"ז והבן. ובזה פליגי רבנן ור"מ לרב ששת באם מועיל מתנה לעבד ע"מ שאין לרבך רשות בו בפ"ק דקדושין בכסף ע"י אחרים יעו"ש דף כ"ג דרבנן דר"מ סברי דמועיל ע"מ שאין לרבך רשות בו, ור"מ סבר דאינו מועיל, וקיי"ל כר"מ אליבא דרב ששת כדפסק ר"ת בתוספות שם יעו"ש, ודבר זה ידוע דבכל שטר שחרור דמטי ליד העבד אמרינן גיטו וידו באין כאחד יעוין בריש פ' הזורק. והנה בש"מ הביא בשם רשב"א דה"ה דהו"מ למיפרך ניחוש שמא מכר את העבד לאיש אחר ואמאי יחזיר כשחייב מודה ולשנויי כמו דמשנינן רק דומיא דגבי גט אשה נקט:
ואחרי הקדמות אלו, א"ש פסק הטור דהלקוחות יכולים לומר אייתי ראיה אימת מטא שטר שחרור לידך, דכיון דנפל שטרא איתרע וחיישינן שמא מכרך רבך לאחר, וכיון שמכר אותך רבך טרם נמסר גט שחרור לידך תו אין לך יד כלל לזכות הנייר ואת הספר המקנה דאין יד לעבד במקום רבו והוי כאילו מטא גיטא ליד או לחצר רבך, ותו לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו, דכיון דאם נאמר דאין עדיו בחתומיו זכין לו וכרב אסי תו לא קני אף הנייר, הוי כמו דלא מטא לידיה כלל וכמו שבארנו בהקדמה ראשונה, דאם זוכה השטר שהוא האפסר ושטר המקנה בידו קני ג"כ לשדה או להעבד עצמו למפרע ודוק. ואין לומר דהא פריך הגמרא ומ"ש משטרי חוב ומשני דגבי גט אשה אמרי הא דאהדרו רבנן הוא לאינסובי בהאי גיטא, אבל גבי ש"ח אמרי מדאהדרו רבנן דקו דשטר מעליא הוי, וכן בגט שחרור, בלא דברינו א"ש דאמרי הא דאהדרו רבנן הוא להשיאו בת חורין ולהפקיעו מידי עבדות, אבל לדברינו קשה כיון דחייש שמא מכרו לאחר בינתים ולא הוי השחרור שחרור כלל, א"כ למאי אהדרו רבנן לו ע"כ שדקו רבנן דשטרא שחרור מעליא הוי, וא"כ לא יאמרו הלקוחות אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך ואמאי מהדרינן, זה אינו, דאף כי מספקא לן אם הגיע השטר בזמנו ליד העבד ג"כ צריכים ב"ד להחזיר לו דמספיקא העבד מוחזק בעצמו, ואף אם יבוא האיש ושטר מכר בידו שמכר העבד לו אחר זמן כתיבת הגט שחרור ג"כ מהדרינן שטר שחרור ליד העבד דאיהו מוחזק, ומספיקא דשמא לא נמסר השחרור לידו תיכף, לא מפקיעין את העבד מחזקתו וכמש"כ תוס' בגיטין (דף י"ז) כיו"ב, דאף ע"פ שאין בגט שחרור זמן בכ"ז לא מפקיעין העבד מחזקתו, אבל לטרוף לקוחות שהן מוחזקין צריך העבד להביא ראיה דמטא גיטא לידו תיכף או שלא מכרו לאחר בינתים, וא"כ יאמרו שפיר דאין ה"נ דלא איתברר זכות שלך ובכ"ז כיון דאת מוחזק אהדרינהו רבנן לגבך, משא"כ להוציא מרשותא דילן צריך את להביא ראיה ולא להוציא מספיקא ודוק. והא דאמר הניחא לאביי וכרבנן דר"מ דאמרי זכות הוא לעבד כו' פירוש לרבנן דר"מ דסברי פ"ק דקדושין דיש לעבד יד בלא רבו באומר לו ע"מ שאין לרבך רשות בו, דיש לעבד יד במקום רבו א"כ זכי הוא בלא רבו בספר המקנה, והרי מטא גיטא לידיה ושפיר אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו ומשתחרר למפרע. וזהו מה שרצינו לבאר בשיטת הטור ז"ל להסיר מעליו התמיהות שתמהו האחרונים ובראשם הש"ך סימן ס"ה יעו"ש, אף דמה שבארנו תלוי באשלי רברבי ובשיטות עמוקות לרבותינו הקדמונים, דלרבינו בפרק ג' מהלכות זכיה הלכה י"ד איתא זכיה לעבד בלא רבו, ואפילו באומר לו כל מה שתרצי תעשי וכבר האריכו האחרונים בזה ואכמ"ל ודוק:
אולם דא הרווחנו בס"ד, מה שהניח בקושיא הרב בקצות סימן קפ"ח למ"ד דשליח הנעשה מסר לו המשלח כל כחו ואף אם נעשה המשלח שוטה או גוסס דלאו בר קנין הוי, בכ"ז מועיל מעשה של השליח, א"כ קשה למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו אמאי אמר בגיטין פ"ק מלתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין שכ"מ שאמר כתבו כו' אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ, והא למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו יתנו לו השטר לאחר מיתה ושוב זכין לו העדים למפרע משעת כתיבה דבעידן כתיבה היה עוד בחיים והיו הנכסים שלו, דבכה"ג בגט שנכתב מחיים אין נותנין לאח"מ עיי"ש שהניח בקושיא, ולפי דברינו א"ש בס"ד, דהא כי מת לא נקרא תו ספר המקנה כלל דנפיק מרשות נותן ונעשה ליורשין, וא"כ אם לא נאמר עדיו בחתומיו זכין לו תו נשאר ספר של יורשין וא"כ לא מטי לידיה ספר המקנה והוי כאילו מטא לידיה ספר של יורשין, האם יוכלו עידי חתימה לזכות לו ע"י דמטא לידיה ספר של יורשין ונייר בעלמא. וכיון דבלא הזכיה למפרע פקע מאתו רשות דנותן והוי של יורשין תו לא מטא לידיה אפסר דילהו ואין זכין לו העדים כלל כיון דלא זכה בהשטר דהשטר הוא של יורשין ופקע שליחותו דמאן שווינהו שליח על ממון היורשים שממון ששוה השטר הוא של יורשין ואיך יעשה אותן שליח על השטר שהוא של יורשין לזכות לפלוני ולבתר כן יזכו לו בחתימתן. הגע בעצמך לרב אסי האם זכה בהנייר כיון שהוא של יורשין, כן לאביי לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו דכיון שהגיע ליד המקבל בציווי הנותן אותו השטר שהוא עכשיו של יורשים לא הוי קנין כלל ולא מטא לידיה כלל. ומש"כ הרב בנתיבות דמת הוי חזרה, איני יכול להולמו יעו"ש דבמחכ"ת אזיל בתר אפכא, ועיין תוס' נזיר (דף כד) ד"ה יפלו לנדבה וי"ל דהכא שהוא חי שפיר שייך למימר מימלך אבל כשמת לא שייך למימר מימלך עי"ש, והברור כמש"כ בס"ד:
ההמ"ג כתב, ולוה שבא בשטר חוב שבידו לכפות המלוה להלוותו עד זמן שקבע לו, דבר ברור הוא שיכול מלוה לטעון שלא מדעתי נכתב וכו', ויעוין בש"ך סימן ל"ט ובקצות מה שהאריכו בזה, והעיקר מה שחקרו דנהי דקנין לא נתהווה בשטר דלאו כסף מיקרי כיון דאגיד גביה ולאו חליפין נינהו מכל מקום כיון דנשתעבדו הנכסים בשטר הקנאה נתחייב גברא להלוות אף דאין קנין על דבר מסויים הא חיוב איכא וכן האריך הנתיבות. ולדעתי פשוט, דהא דבשטר הקנאה נתחייב אף אם לא לוה אינו בדלא מטא לידיה לומר שאינו צריך שילוה לו, דזה אין סברא דהכל יודעין דעל מנת הלואה הוא נכתב וכמש"כ הנתיבות, וכיון שכן נתבונן מה קנה בשטר ההקנאה את נכסי הלוה, הלא מצינן דאף ע"ג דשעבודא דאורייתא מכל מקום אמרו בסוף ב"ב דנכסי דאינש ערבא נינהו ואין יורדין לנכסי הלוה טרם דתבעיה ללוה, דמעיקרא חיוב הגוף רמי על הלוה וכי לא משלם משתלם מערבא דאינהו נכסי דלוה דאף דמיניה נינהו ג"כ לא הוי רק מדין ערב, וא"כ בשטר ההקנאה עדן לא מצי נחית מלוה לגבות נכסים של לוה טרם דליתבעינהו ללוה בב"ד ואז אם לא יפרענו נחתינן לנכסיו, והכא ללוה לא מצי תבע דאכתי לא שקיל דמי ואיך רכיב חובת הגוף עליו לשלם ותו לא מצי טריף מנכסיה ואשתכח דלא יהיב ליה כלום קנין בנכסים דיליה רק כי לוה אישתעביד ליה מעת כתיבת השטר וכן אין נאמן לומר לא הלויתני דהו"ל כחוב ע"פ שיש ללוה על המלוה, אבל בכ"ז עדיין לא מצי גבי מנכסיה ולא שקיל מידי ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה