אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כג · הלכה טז

הלכה יב

הורו רבותי שישבע המלוה היסת שאבד השטר כו':
נראה מדברי רבינו כפי טעם של הגדולי תרומה שהביא בש"ך, שאין לו לפרע עד שיחזיר השטר לכן כיון שאינו טוען טענה בגוף החוב רק שטוען שאינו חייב לו עדיין עד שיחזיר לו השטר, נשבע המלוה היסת דאם יפרענו הלא אחרי זה מאי יתבע ממנו, לו יהא דלא הגיע עדיין זמנו לפרע עד שיחזיר לו השטר בכ"ז ממונו דיליה קא נטיל, ורק דההנאה דהיה יכול לעכב המעות עד שיחזיר השטר נשום והוי דבר מועט לכן כיון שעל גוף החוב אין הכחשה נשבע היסת ואח"כ נוטל, דלפי דברי ההמ"ג דהנייר שוה פרוטה [שלא יצטרך ליזהר בשוברו] א"כ יפרענו ואח"כ ישביענו או יכול לפרע לו מה ששוה זה, ועיין בש"ך מש"כ בזה, ולכן ברור כהטעם הזה, והוא הוראה חדא עם מה שכתב לעיל פרק י"ג הלכה ז', היתה מלוה בשטר וטען הלוה שזמן קבעת לי שישבע בע"ח היסת שלא קבע זמן ויטול ועיין כס"מ שם, ויצא לו שם מהוראת רבותיו כאן, וברור:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה