אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יט · הלכה ח
מכר הלוה שדה ללוקח ומכרה לוקח ראשון ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח ראשון דו"ד אין לי עמך כו':
בהשגות האחד שאין זו החלילה אלא כשמכר [הלוקח] ראשון לשני באחריות כו'. ולא הבנתי מדוע ולמה צריך כאן אחריות הלא בשביל מה טורף הבע"ח בשביל ששעבד לו הלוה, ותו הלא טורף ממנו הלוקח ראשון דאיהו מכר ליה, והבע"ח סילק עצמו ממנו וכי טריף ליה לוקח ראשון הלא יגבה ממנו הלוקח השני אף כי זבין ליה שלא באחריות, דכל זכותו של לוקח ראשון מכר ללוקח שני ובשביל מה צריך אחריות, ואם נאמר דהוי כאילו קנה הלוקח ראשון מהבעל חוב כל זכותו שיש לו בה והבע"ח גבה אותה וכי גבי אותה לוקח שני רק בשביל אחריות גבי לה, ז"א דא"כ איך מצי גבי בע"ח משני, הא כבר נפטר הלוה שהוא המוכר ראשון ממנו דהוי כאילו גבה אותה בחובו וחזר ומכרה ללוקח, וכמו דאמר בירושלמי ריש פרק הכותב כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה [פירוש במתנה בשדהו בלשון דין ודברים אין לי עמך רק זהו סילוק שלא יכול לתבוע אותו] דאל"כ אפילו השניה לא תוציא מיד הלוקח, דכיון דהוא ענין הקנאת זכות הוי כאילו ראשונה גבתה שדה זו בכתובתה ומכרה ללוקח, וא"כ לא מציא שניה דהיא בע"ח מאוחר לגבות מן הלוקח דקנה זכות הראשונה ולמה אין הראשונה מוציאה מיד הלוקח שכן היא כותבת כל ערעור שיש בשדה זו אל יהי עמך כלום, הרי דלא הוי כאילו גבה אותה הבע"ח בחובו ומכר אותה ללוקח, רק דסלוקי סליק נפשיה מלמטען עם הלוקח הראשון כ"ז שתחת ידו, וכי גבה אותה תו מצי טריף לה הלוקח ראשון דמפני מה טורף אותה בשביל הלוה והלוה מכר ליה ולנגדו סליק מלמטען עמו, וכיון דבטלה גוביינא דבעל חוב אמר לוקח שני הלא זכותך זבנת אלי ואני לוקח ממך ומאי שייך אחריות כאן, והדבר פשוט דבלא שום אחריות מיירי כאן וצ"ע להבין דברי ההשגות, ועיין בהגה"ה סוף סימן רמ"א ובסמ"ע, והוא מדברי ירושלמי בהניזקין, וה"ה ללוקח באחריות שמכר לאחר שלא באחריות דאם טרפו מהלוקח שלא באחריות דמצי הראשון גבי מהמוכר וא"כ לגבי גביית הלוקח ראשון מהבע"ח אין נפק"מ אם יקח שני ממנו באחריות ולגבי גביית הלוקח שני כיון דהבע"ח אינו מסולק ונשאר החוב א"כ השדה זו גם היא מכורה לשני ואמאי לא מצי גבי מן הראשון, ובפרט דנראה דאין צריך אחריות גם לראשון ואכמ"ל ודוק:
אולם התבוננתי, דבהלכות ערכין פרק ז' הלכה ט"ו בהשגות כתב דלימא לוקח שני דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וכאן לא זכר השגה זו. לכן נראה דהיה מפרש כאן דכמו דמשמע מלשון רבינו דהלוקח מכר שדה זו לאחר ואחר זה כתב הבע"ח ללוקח ראשון דו"ד אין לי עמך וקנו מידו. ולפ"ז לא מצי להקשות דנימא מה מכר ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו וכאן הלא המלוה אינו יכול לטרוף מיד לוקח ראשון, ותו מכר זכותו לשני וגם מלוקח שני לא מצי למיטרף, דז"א דבעת המכירה הלא לא היה לו עדיין הזכות בזה דאז הוי מצי מלוה למיטרף מיניה, ורק אחר המכירה שמכר ללוקח שני אז כתב לראשון המלוה דו"ד אין לי עמך, ועל אותו הזכות שבא ליד לוקח ראשון אחר מכירה לא שייך הך טענה דמה מכר ראשון לשני כו', פוק חזי בערכין (דף לא) דפליגי ר"א ור"י דבכלות השנה למי חלוט הבית דר' אלעזר סבר דחלוט לראשון, וטעמו דלא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כ"ז שתבא לידו משום דהזכות שנחלט אליו לא בא רק לאחר מכירתו שמכר לשני, ור' יוחנן דפליג לא פליג רק תמן דהזכות היה מעיקרא קודם שמכר דלא יכול לגאול רק עד שנה מיום קנייתו, אבל כאן שהמלוה כתב לו אחר שמכר דו"ד אין לי ולא היה לו זה הזכות בעת המכירה תו לא שייך לומר מה מכר ראשון לשני כו', ויעוין פ"ב מגזילה הלכה ה' בההמ"ג ואכמ"ל, ורק בהל' ערכין דשם על כרחין דמיא להקדש מיירי שכתב המלוה ללוקח דו"ד אין לי עמך קודם שמכר ללוקח שני דמיד לוקח ראשון לא מצי למיטרף ותו כי מכר אח"ז גובה מלוקח שני כמו בהקדש שגובה מיד הפודה, ע"ז השיג דיאמר מה מכר ראשון לשני כ"ז כו' דבעת המכר היה הזכות ללוקח ראשון, ועל הקדש גופיה לא שייך דלימא דמה מכר ראשון כו' דהא ההקדש רק אריא דרביע עלייהו פקע שעבוד הבע"ח וכי נפדה תו גובה הבע"ח דהא הבע"ח לא הקדיש כלום, אבל כאן דהמלוה כתב דו"ד אין לי שפיר מקשה, ותו כיון דכאן הבין הראב"ד בדברי רבינו דלאחר המכירה ללוקח שני כתב המלוה ללוקח ראשון דו"ד אין לי כו', תו יכול להיות דמשו"ה מפרש דמכר ללוקח שני באחריות דאל"ה לא הוי מצי טריף לוקח שני מלוקח ראשון אחרי שגבה אותה מהבע"ח. אמנם גם זה לא מחוור למעיין כיון ששעבוד הבע"ח לא פקע רק מלערער עליו סליק נפשיה ותו יטרוף הלוקח שני אף שלא באחריות דזכותו מצד הלוה המוכר אליו מכר לשני ועל זה האופן שהמלוה לא נפקע שעבודו מצי טריף מלוקח ראשון ודוק היטב:
נסתפקתי באחד שהיה חייב לשמעון מנה והניח שני בתים, ובית אחד שכור לשמעון על משך איזה שנים ובא לגבות, מי מצי אמר לא ניחא לי לגבות מהך בית השכור לי כי לא יהיה לי פירות ממנו עד כלות משך השנים השכורים אצלי, כי בלא זה כבר סלקתי המעות על משך השנים האלו והוי כאילו הוא שכור ביד אחר, הלא לא מציתו לסלק לי בהבית השכורה לאחר שאמתין עד כלות משך זמנו, שאפילו אם אין הנכסים בעירו לא מצי לסלקו בנכסים אלו רק מנכסים שבעירו (חו"מ סימן קי"א סעיף י"א) או דילמא אמרי ליה הלא הבית הזה כבר שכור אצלך ונשיימה לך כפי מה ששוה הבית למכור לאחר אחרי נכיון דמי השנים השכורים לך, ולא בעינן לגבותך מבית השני ותהיה ידך שלטת בשני בתים, ומסתברא כהצד השני:
אמנם מצאנו לרבותינו בעלי התוספות בב"ב (דף קלב) ד"ה למחצה ולשליש כו' שכתבו ואומר ר"י דרבותא קמ"ל כשנותן לה פירות שדה אחת שתי שנים כו' לא יוכלו היתומים לטעון כו' אלא גובה כתובתה כו' לפי שרוצה ליטול כתובתה מיד ובשדה שיש לה פירות אינה יכולה ליהנות מכתובתה עד שתי שנים כו', וזה כפי הצד הראשון שכתבנו. אך נראה דאין כוונתם דאם רצונה לגבות כתובתה תכריח היתומים כי יסלקו לה הכתובה באותה שדה שאין לה בה פירות, דזה לא מציא כמש"ב, רק מיירי באופן שאין רצונה לגבות כתובתה כלל יכולה לומר אם תגבו לי מהשדה שאין לי בה פירות טוב ואם לא תגבו לי מאותה שדה רק מהשדה שיש לי בה פירות אין אני רוצה לגבות כלל הכתובה ותשאר הכתובה חוב אצלכם ולא אפסיד מזונותי דלאנשי יהודה אם רצו לסלק כתובה מסלקין ותו אין לה מזונות, אבל כיון דלא סלקיתו לי משדה שאהנה בה תיכף אין רצוני לגבות כתובה כלל וממילא לא אפסיד מזונותי, הן אם לא יהיה לכם שדות אחרות ודאי דהויתון מצין לסלק לי באותה שדה שיש לי פירות ממנה לזמן כיון שאין לכם שדות אחרות, אבל כיון שיש לכם שדות אחרות אם בעיתון למיתן לי מה דאית לי מינה פירות תיכף שפיר ואי לא לא מציתון לסלק ולהפסיד מזונות דאית לי, ולפ"ז לא מיירי באשה ארוסה וגרושה כדמוקי לסיפא דאלו אין להם מזונות מיתמי בלא"ה אפילו אם לא יטלו כתובה, ועיין סימן ק"א לענין אם מגבינן שטרות כשיש לו נכסים אחרים, ברמ"א וש"ך שם מש"כ בזה ודוק: