אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יט · הלכה ו

פרק יט

הרי הלוקח נכנס תחת הבעלים בד"א שלקח עדית באחרונה:
כבר האריכו הפוסקים דבגמרא איכא אוקימתא דבזה מצי אמר אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו שקליתו ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ושקליתו כולכון מזיבורית, ומסיק דיכול לומר לנזקין אי בעית למישקל בינונית שקול ואי לא מהדרנא שטרא למריה ומוקי דוקא ביתמי. ורבינו והרי"ף לא הזכירו זה רק דנזקין גובין מן העדית ותירצו בזה לפי דרכם. ובדרך רבינו נראה דניחזי דאין הפירוש דהך דמהדרנא שטרא למריה דחזינא כאילו הדר שטרא למריה דמה זה טענה היא הלא יאמר פלוני הלא כבר קנית ומאי איכפת לי אי גבי בע"ח מינך לא בעינא למיהדר ומיזבן מינך. אכן האמת הוא, דטענה כי מהדרנא שטרא למריה הפירוש, דאם רוצה לתבעו וכמו גבי פלוגתא דאדמון בחד דאתי מכח ארבעה, הלא אם יחזרו ויקנו ממנו וימכרו לאחרים הלא לא מצי גבי מנייהו ואף בארבעה דאתי מכח חד מצי מדחי ליה כל אידך, א"כ נאמר דמצי אמר ליה מה דמכורה לי שדה של ראובן הוי כאילו מהדרנא שטרא למריה ומריה זבנא לאחר ומחזיק אחר בזכות מריה דמצי מדחי ליה, והוא כמעט קרוב לגדר קם דינא דכבר זכה ביה מריה דזבנא וזכותייהו קא זבנינא מהם, רק דר' ירמיה סבר הדר דינא, על זה מחלק במקום דמצי לחזור הדין, כגון אם יחזור וימכור ואחרי זה ימכור פלוני השדה לאיש אחר הלא לא מצי לתבוע ממנו, כן אנכי תמיד תראה כאילו זבנתי השדה אחרי דנפסוק על שדות פלוני שזכיתי מהן דאין לך לתבוע, ואנא זכותא דפלוני זבני דהוי כאילו מכורה מפלוני ליד אחר:
וזה מוכרח לקמן בהלכה ח' שכתב המלוה ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עמך ומכר לוקח לאיש אחר, דלא מצי אמר אי שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה, דמכ"מ מכור הוי רק דהוי כאילו מכרו לאיש אחר, והלא פי' המשל"מ דהוי כאומר שמסלק זכותו רק כל זמן שהוא תחת ידו דוקא, דפחות שבלשונות תפסינן יעו"ש, וא"כ מה לי מכור לאיש זה מה לי מכור לאיש אחר לעולם גבי מיניה, ולמיהדר שטרא למריה דהוי כאילו ביד המוכרה לו זה לא יתכן ואין סברא דהא אינו אצל המוכר רק אצל לוקח שני, ורק גבי הך דאדמון דאילו מכרה לאיש אחר הלא תרווייהו מדחי ליה ורק אותו תבע משום דכבר זבין שאר השדות ותובע אותו ממ"נ, ע"ז משיב דחזינא כאילו מכרה פלוני לאיש אחר כיון דיכול להיות המציאות דפלוני יהא הדר וזבין מיניה ולמיהדר ולמיזבן לאחר, ואם תאמר דיאמר בלא מהדרנא שטרא הא מצינא למיזבן לאחרינא ונדחה אותך, זה אינו, דא"כ אם היה חד בעל מיצרא יאמר דמצי מזבין ז"א דהא משום זה ליפוק דרכא דאינש אחרינא, הלא כי יזבן לאחרינא ג"כ שקיל דמים עבור הדרך יותר ואם לא ימכור רק מה שיש לו בהם, הא כל זמן שלא מכרת, אצלך כל הדרך שיש לי, אבל בחד דאתא מכח ארבעה מצי אמר המוכרים אצלי היה להן זכות לסלק אותך לגמרי רק אצלי אתה תובע הלא מצינא מהדרנא וחשבת מה דמכורה אצלי כאילו הדר המוכר וזבנה לאחרינא:
ופוק חזי בלשון רבינו בפרק ט"ו מטוען ז"ל, שהרי אומר לו עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו אין אתה יכול לעבור על אחד מהן ואני קניתי מכל אחד מהן זכות שיש לו, הרי בפירוש כדברינו דמה שאני מוחזק בשדהו הוי כאילו מחזיק אינש אחרינא מזכות המוכר ולא שייך הדר דינא דהשתא מצינא למעבד כן, ועתה אם אעשה כן ג"כ יש לו אותו הזכות להאנשים שמכרו לי ומצי למוכרן לאחרינא ולמישקל כל הדרך כגון שימכרו לארבע ומאי פסידנא דאנא תפיסנא בהו הוי כאילו מכורים אצלי מזכותייהו ודוק:
וכיון שכן הפירוש בגמרא כאן דמצי אמר מהדרנא שטרא למריה ומריה ימכור השדה לאחר הלא יהיו זיבורית הנמכרים באחרונה ותגבו כולכם מזיבורית, וכיון דמצינא למעבד כן תו מה שאני תפוס בשדה הזיבורית הוי כאילו קניתי אותה מהלוה באחרונה, דדינא דכולכו גם נזיקין גם בע"ח למיגבי מזיבורית דהוי כאילו הדר המוכר וקנה אותה ממני וזבנה לאינש אחרינא ואותו זכות יש לי על שדותי, דמה שאני תפוס בזיבורית הוי כאילו קניתיה מיד הלוה באחרונה ובמה הפסדתי במה דזבינתה לעדית באחרונה תדמה כאילו מכרתיה למוכר וזבנה לאינש אחרינא ומסלקינא כולכו להך שדה דזיבורית והוי השדה זיבורית כאילו היא מכורה אך כאילו מכורה באחרונה דהוי כאילו קנה אותה המוכר וזבנה לאחרינא, ובמה שאני לוקח אחד בזה לא מפסדנא. ומעתה נתבונן, הלא פירשו הב"ח ועוד אחרונים בדברי התוס' בסוגיא דאקני דף קנ"ז, דאף אם דאקני קנה ומכר משתעבד, מכל מקום אם יש להן משועבדים ממה דקנה תו לא מצי לדחותן לאותן נכסים דעליהן כתב דאקני ומכר אותן, כיון דאותן נכסים לא היו תחת שעבודו בשעת הלואה, ותו יקשה לן טובא א"כ מאי יאמר אי שתקת ואי לאו מהדרנא שטרא למריה דאין הפירוש דהוי כמו דבטלה המכר דבזה דהדר שטרא לא נתבטל המכר [ועיין רא"ש שביאר כן וכן משמע בב"ב (דף קסט) יעו"ש] רק דהוי כמו דהדר וקנה ובארנו דהוי כמכור לאחר אחרי שחזר ולקחה. וא"כ מה יועיל כי יחזור הלוה ויקנה אותה ממנו וימכור אותה לאיש אחר הלא יהיו הניזקין גובין מן העדית דקנה באחרונה ולא שייר נכסים ואם דהא נשאר זיבורית מה שקנה אחר ההלואה הלא לא מצי לסלקם לזיבורית או לשדה אחרינא דקנה אחר ההלואה ומכר. הן דלפי פירוש הפשוט דהוי כאילו הוא תחת יד המוכר זה שפיר דהיכי דהנכסים תחת ידו בני חורין ליכא למאן דאמר דלא מצי מדחי להך בני חורין אע"ג דהוי דאקני, אולם לפי מה שפרשנו דהוי כמכור צריך ביאור, ואח"כ הראוני בקצות שהרגיש בזה, אך במחכ"ת לא עיין דכשהיא אצל המוכר כו"ע סברי דאינו גובה ממשועבדים אף דהוי בשעת הלואה והבני חורין המה דאקני ומסולק קושייתו מהטור על הב"ח, רק אנחנו לדברי פסק רבינו לקמן דהוי כאילו הדר וקנה וזבנה לאיש אחר שפיר הקשינו דהא בזה סבר דלא מצי מסלק להו מהנכסים דהוי בעת הלואה לנכסים דקנה אחר ההלואה וזבנינהו ודוק:
אמנם נראה דזה דוקא למאי דמסקינן במהדורא בתרא דלוה ולוה ואחר כך קנה דיחלוקו דחזינא דשעבודא דמלוה בהך נכסים חייל דוקא כי קנה אז בא השעבוד או מטעם דמצי הדר בדאקני כמו שפירשו הקדמונים, א"כ שפיר מצי גבי מהנכסים דאישתעבדו ליה בעת ההלואה ולא מצי לדחות לבעל חובו לאותן נכסים דקנה אחר ההלואה דלא אישתעבדו ליה דנהוי כמכור אצלו כל זמן שלא קנה דעדיין היה יכול לשעבדן לאיש אחר אם יחזור וילוה ממנו. אבל למאי דאמר במהדורא קמא דרב אשי דראשון קנה דחזינא כאילו מכורים הן מעכשיו לכשיקנה לראשון, ועל דעתייהו הלוה מעותיו והוי כאילו משועבדין לו לבדו ואינו יכול להפקיען משעבודו והוי כהנכסים שהיו בעת הלואה ממש בלא הבדל ודאי דמצי לדחותן דאנא הנחתי לך מקום לגבות הימנו מהנכסים דקנה אחר ההלואה, וא"כ סוגיא דילן אתי כמהדורא קמא דרב אשי וכשלחו מתם דראשון קנה ומצי אמר אי שתקת וא"ל מהדרנא שטרא למריה והוי כאילו קנה ומכר אח"ז והוי כנכסים שקנה אחר ההלואה ומכר לאיש אחר, אבל למאי דמסקינן במהדורא בתרא דרב אשי דיחלוקו א"כ לא מצי לסלק ליה לאותן נכסים שקנה אחר ההלואה ומנכסים דהוי בעת ההלואה הלא המה האחרונים הוא העדית דזבין באחרונה וא"כ מצי גבי מן העדית ולא שייך אי שתקת, ולכן השמיטו האוקימתא דאוקימנא ביתמי, ודוק היטב בכל מה שהעליתי בס"ד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה