אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יח · הלכה י

הלכה ו

ואם אמרו לו אלו במאה דמי השדה כו' אינו יכול לחזור ולטרוף אותה כו':
והוא הדין בע"ח מאוחר אינו חוזר וגובה מן היורשין כמפורש בירושלמי סוף פ' מי שהיה נשוי פישר מן הראשון פישר ולאו דוקא בע"ח מאוחר, דה"ה בע"ח שזמנו שוה ג"כ כיון דכל היכי שזמנן שוה קדם אחד וגבה מה שגבה גבה, א"כ הדמים שנתנו לו הוי כאילו קנאו שעבודו ואין בע"ח השני גובה, והא דאמרינן בפרק אלמנה ניזונית מכרה למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה, אף ע"פ דשעבוד שניהן בזמן אחד, כבר פירשו רבוותא הביא רבינו נסים בשמם דדוקא למזונות או משום דע"פ מוקדם הוי כמאוחר לגבי מלוה בשטר או דמזונות שאני שחיובן אחרי מיתה יעו"ש ריש פרק מי שהיה נשוי:
ולפ"ז מסתפקנא טובא באם ראובן חייב לשמעון וללוי מעות בשטרות ביום אחד, ולו היה חייב לשמעון מעות ובא לוי והגבו לו ב"ד ומכרו קרקע של ראובן והגבו לו המעות של הקרקע, וזה פשוט דבשעבודא דר' נתן אם קדם ופרע להמלוה שלו נפטר מבע"ח של מלוה שלו, איך נידון האי דינא, האם יכול שמעון לחזור ולגבות הקרקע מן הלוקח ע"י ב"ד, דאם תאמר איך יהא בידו לגבות, הלא עבור החוב שלו מראובן בזה כבר הוגבה ללוי דשעבוד שלו שוה בזמן אחד עם שעבוד שמעון שבזה אם קדם וגבה מה שגבה גבה, ואם עבור שלוי חייב לשמעון וראובן חייב ללוי אשתכח דראובן אשתעבד ליה מדר' נתן, ע"ז הא נפקע שעבודו במה שנפרע לוי עבור חובו מראובן ונפקע השעבוד דר"ן, ע"ז אשיב דאני בא ממנ"פ, אם אינו כאילו נגבה והוי כאילו מכר ראובן בעצמו את הקרקע הלא מצי שמעון לטרוף אותה עבור חוב שמגיע לו מראובן, ואם תאמר דהוי כאילו גבהו לוי בחובו ומכרו ללוקח א"כ מצי שמעון לטרוף אותה עבור מה שחייב לו לוי היכי דכתב דאיקני. והסברא נוטה דלא מצי טריף דכיון שנמכר עבור שעבוד ששוה לשעבודו, אף ע"ג דאילו הוי ביד הבע"ח שעבורו נמכר הוי מצי טריף, זה דוקא אלו הוי גבי והוי ממונו, עכשיו שלא נמכר רק לשעבודו אין זה כשדה שלו, רק דהשני לא מצי טריף כיון שנמכר לשעבוד הראשון, ועל שדה שמשועבדת אינה יכולה לחזור ולהשתעבד רק בלוה ולוה וקנה דבאה ברשות הלוה לאחר שלוה משניהם, ודוקא היכי דלא נמכרה עבור חוב אז חל השעבוד אבל כי נמכרה עבור שעבוד ונגבה אף אם לא תחשוב שהיא כאילו נמכרה מן המלוה ג"כ אינו גובה:
אך מה אעשה שמפורש יוצא מפי תשובות המיוחסות להרמב"ן סימן פ"א באשה שיש לה בע"ח ומכרו ב"ד עבור האשה למזונות או לכתובה, אם הבע"ח מצי טריף מן הלוקח, ופסק דלא מצי טריף שאין זה כמו שהגבו לאשה ואחריותם נמי איתמי, ומשום שעבודא דר"נ כיון שנפרעה נפרעה יעו"ש, אבל ודאי אם מכרו ב"ד למזונות או לפרוע קצת כתובה כגון זה באים בע"ח שלה ונפרעין שבהמקצת כתובה איכא שעבודא דר"נ, ולכן מצי לגבות כמו שתוכל היא לגבות מכיון שמכרתו היא אף עפ"י דאחריות דנפשה קבילת עלה הר"ז כאילו מחלה לגבי לקוחות, ובשעבודא דר"נ אינה יכולה למחול כיון דאישתעביד מן התורה לא דמי למוכר שט"ח דהוי רק דברי סופרים לכן יכול למחול יעו"ש, זה תורף דבריו בקיצור. והנה היכי שמכרה למזונות הדין שלו אמת לפי שיטתו דבדר"נ אינו יכול למחול, אבל במכרה למקצת כתובתה הלא אינה יכולה לחזור ולגבות מן הדין כיון דנמכר לשעבוד ששוה לשעבוד שבאתה לטרוף עבורו, ומה שגבה גבה דהוי כשני שטרות שזמנן שוה, אם לא דאתי מתורת ממנ"פ דאם בא לידה והיא מכרתן תו גובה הבע"ח מחמת שמגיע לו מן האשה שמכרה, ובספק שנסתפקתי גם כן חוזר וגובה, וזה נגד המושכל לדעתנו:
אמנם דא נפשט מדברי הרשב"א מה שנסתפק בשו"ת רעק"א סימן קפ"ה אם הא דאחריות דנפשה מי לא קבילת עליה, פירושו שצריכה לשלם להלוקח מעות אם יטרוף, רק הלוקח יכול לעכב השדה ולסלקה במעות שמגיע לו עבור האחריות ונפ"מ באפותיקי מפורש דטורפת ומשלמת דמים, דא"כ למה צריך הרשב"א לדון מהא שבשעבוד דר"נ לא מהני מחילה תיפוק ליה דמאי מהני מה דמסלק להאשה כיון שהוא משועבד מדר"נ לבע"ח של האשה, ובשלמא ביורש דליכא שעבוד רק אנכסים לא חיוב עליהם, א"כ כששילם הלוקח הוי כמו ששילם הבע"ח ללוה שלו דאז הלא נפקע שעבודא דר"נ לגמרי מיניה, אמנם זה בבע"ח גופיה שמכר קרקע ובא מי שמשועבד לו מדר"נ לגבות השדה המכורה, והלוקח טעין כי המלוה חייב לו ללוקח מעות, מי מצי אמר הלא סלקתי לגברא דאתית מיניה, או יאמר כיון שעדיין המוכר שלך משועבד לי לשלם, א"כ לא נפקע שעבודי אצלך מדר' נתן ומצינא תבענא לך מדינא ולא מהני מה ששלמת להמלוה למוכר שלך, דלדידי חייב את מעות הקרקע והקרקע משועבדת אצלי שעדיין לא נפקע שעבודי מהמוכר הקרקע לידך, ומה איכפת לי בדמיה דיהבת להלוה שלי שהוא המלוה למוכר שלך, ע"ז יש להסתפק טובא. אך דברי הרמב"ן במיוחסות דמחלה השעבוד מורים דהפירוש דאחריות דנפשה מי לא קבלה עליה הוא שלא מציא לטרוף אף באפותיקי מפורש דמחלה שעבודא לגמרי. אך הדין ספק גדול להך שיטה דסברי דאם פרע למי שהלוה לו דנפטר משעבודא המלוה השני שמשועבד לו מדר"נ, ויש לתלות במה שבארתי במק"א בשעבודא דר"נ ואכ"מ, אולם דא מוכח דשיטת הרשב"א בתשובה זו דאינו יכול למחול היכי דמשעבד מדר"נ ואפ"ה סבר דנפטר בפרעון להמלוה שלו, ודלא כהתומים שרצה לתלות זו בזו יעו"ש. וצ"ע עוד:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה