אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יח · הלכה ו

הלכה ד

עבד שעשאהו רבו אפותיקי כו', וכן אם הקדישו, שהחמץ והשחרור וההקדש מפקיעין מידי שעבוד:
תימה הא רבינו פסק דהמקדיש עבדו לא יצא לחירות אלא מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותם לחירות אם רצו כמש"פ פרק י' מערכין, א"כ לא פקע גבייתו דכמו ששיטת רבינו בכל מקום דקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד, ורק כי גובה אחר זה מן הפודה כמש"כ בפ"ז מערכין, וא"כ מאי חיסרו דאיהו מצי לגבות מן הפודה את העבד והוי כמוכר שדה שחוזר וגובה מן הלוקח, ובפרט דאיהו בעצמו לא מצי לפדות רק אחר פודה ע"מ ליתן לבע"ח את חובו ובע"ח גבי מיניה ומאי הפקיע ממנו, ואף אם הקדיש רק ידי עבדו, הלא כמו שיכול להקדיש כן יכול למכור ידי עבדו, וא"כ מצי ההקדש למכור לאחרים ופלוני יגבה מן הפודה, והדבר פלא, וטרחתי הרבה ולא מצאתי ישוב ברור:
ואולי דסבר בטעם דמילתא, דאין הגזברין רשאין להוציאו לחירות אף אם אחר נותן דמים, הוא כמש"כ רבנן בתוספות פרק השולח דל"ח דסברי דקא מזלזלי בנכסי יתומים והקדש ועיין לקמן פרק י"א מנחלות הלכה ח' בכס"מ בשם הרשב"א, וא"כ בהקדיש מי שנעשה אפותיקי הלא אם ימכרו לאחרים הלא יחזור הבע"ח ויגבה מהן כשיטת רבינו דפודה והבע"ח חוזר וגובה ממנו ולא אמרינן בכה"ג דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, וא"כ הפודה ע"מ להגבות לבע"ח את חובו לא יתן רק דבר מועט ששויו איננו רק דבר מועט שהבע"ח יחזור ויגבה ממנו, לכן בכה"ג ודאי נותן הוא דמי עצמו ויוצא, שכל מה שיתן הוא רווחא דהקדש, ולא שייך לומר דמזלזלי בדמי הקדש או דנראין כמשחררי עבדי הקדש דאדרבא ע"י השחרור מן ההקדש יהא רווחא להקדש ולכן שפיר הוי המקדיש מזיק את בעל האפותיקי שההקדש יוציאנו לחירות ולא שייך לומר דהמשחרר מזיק כיון דהקדש מפקיע משעבוד ובעודו ביד ההקדש לא מצי גבי ואיהו מידא דהקדש פודה ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה