אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יג · הלכה ד

הלכה ג

המלוה [את] חבירו על המשכון ואבד או נגנב כו':
כל ההלכה משנתנו היא, ויש לעיין באומר סלע הלויתיך ושקל היה שוה והלה אומר סלע הלויתני וסלע היה שוה אמאי פטור ליהימן המלוה במיגו דאי בעי אמר נאנסו ואז היה נשבע ושקיל כל הסלע מיד הלוה, ליהמניה השתא בשבועה ליטול השקל מיד הלוה, ויש לומר דמיגו להוציא לא אמרינן. אך זה ניחא לדידן דקיי"ל דמיגו להוציא לא אמרינן וכמו דפסקינן בפרק חזקת הבתים גבי ההוא שטרא זייפא כו' מיהו שטרא אחרינא הוי לי ואירכס דהיכי דקיימי זוזי קיימי וכמש"כ רבינו בפי' המשנה פ' בתרא דשבועות, אבל לרבה דסבר תמן דאמרינן מיגו להוציא ממון איך יוקים משנתנו. אך יש לומר דהוא אזיל לטעמיה בפרק המפקיד דמוקי משנתנו כגון שיש עדים שנאבדה כו' דתו ליכא מיגו דנאנסו כיון דאיכא עדים שנאבד ואיך נאבד אם בפשיעה או באונסין. אך בסיפא דרישא לדידן דהלוה אמר סלע הלויתני ושלשה דינרים היה שוה דחייב משום מודה במקצת, ורבנן אפכוהו על המלוה דישבע ויטול ליכא למפטריה בלא שבועה, דכיון דאם הוי טעין נאנסו ג"כ לא מהימן בלא שבועה:
אולם נתבונן בסיפא באמר לו הלוה סלע הלויתני ושתים היה שוה והוא אומר חמשה דינרים היה שוה דנשבע המלוה ונפטר, דשלא בשבועה ליכא למפטריה דאם הוי טעין נאנסו ג"כ הוי צריך לשבע שבועת התורה דנאנסו. אך בחשוד דהדין דשכנגדו נשבע ונוטל רק כאן דאם הלוה צריך לישבע לא הניחוהו חכמים שמא ישבע זה ויוציא הלה הפקדון, כש"כ כאן לשבע וליטול ודאי לא נאמינהו שמא יוציא זה את הפקדון. אך יש לחלק דכשהלוה נשבע ונפטר שפיר חיישינן שמא יוציא זה אחר כך הפקדון, אבל שכנגדו נשבע ונוטל לא חיישינן שמא יש תחת ידו הפקדון, דא"כ לא הוי מוקים אנפשיה ליתן מעות ביד ב"ד ולהמתין שישבע הלוה, אע"ג דלרב יוסף בהמפקיד וכן לאביי שם חיישינן לחששות רחוקות שמא טרח ומייתי לה וכן שמא ישבע לשקר ויאמר אח"כ שאחר כך מצא אותה, מ"מ אנן לא קיי"ל כוותייהו, ולמסקנא דקיי"ל כרב אשי דוקא לשבע תחלה תקנו מחמת שמא יוציא המלוה הפקדון, הא לעשות משום זה שכנגדו ישבע ויטול לא עשו חכמים להפסידו ממון ושלא להניחו לשבע ולפטר. הן דיש מקום לומר, התם דמה"ת נפטר בשבועה לא עשו חכמים תקנתא להפוך השבועה שכנגדו ישבע ויטול משום חשש דשמא יוציא הפקדון, לכן כי איכא עדים שנאבדה לא חששו דילמא טרח ומייתי לה, אבל כאן דמן הדין חשוד מתוך שאינו יכול לשבע משלם רק משום תקנתא דחשוד תקנו דשכנגדו ישבע וכמש"כ התוס' פ"ק דב"מ (דף ה), לכן כאן שיש חשש דשמא יוציא הפקדון הניחו על דין תורה ואמרו דהלוה נוטל שלא בשבועה. אך סתימתן של ראשונים עדיפא מסברתין, ובודאי לא נפיק מכל דין חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל:
אולם יש לצדד לפי מה שפסק רבינו בהלכות טוען פרק ב' הלכה ד' היה החשוד שומר וטען שאבד הפקדון כו' שכנגדו אינו יכול להשבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שאכלו, א"כ כאן הלא מהימן המלוה במיגו דהוי טעין נאנסו, ואם הוי טעין המלוה החשוד נאנסו היה מהימן אף ליטול המעות שהלוהו מיד הלוה, דהא הוי כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם וכמו שנפסק בשו"ע סי' ע"ב סעיף י"ד, ואף דתמן לאו בחשוד ונשבע, הך שבועה אינו רק שבועת השומרין, ובחשוד דפטור על השמירה בלא שבועה תו חייב הלוה דהוי כאינו יודע אם פרעתיך, אבל צ"ע מי אמרינן מיגו בהאי גוונא, דשמא הא דטעין חמשה דינרים היה שוה היינו משום דאשתמוטי הוא דקא משתמיט ואינו רוצה לגזול הימנו מעות שלא כדין. אך ז"א, דהמפרשים הקשו על רבה למה ליה טעמא דאין אדם מעיז, לימא טעמא דהאי בכולי בעי דלודי ליה והאי דלא אודי אשתמוטי וכו' והנך זוזי אית ליה וסגי בהאי טעמא לחוד, ומוכרח לומר דאם משום זה הוי ליה להודות חוץ לב"ד, ובב"ד לכפור הכל, כן הכא ג"כ הוה ליה למיטען בב"ד נאנסו ולהודות חוץ לב"ד, וליכא כאן טעמא דאין אדם מעיז, דאדרבא בנאנסו לא ידע דליכחיש ליה והשתא בשווי המשכון קא מכחיש ליה לוה, לכן מהימן המלוה החשוד במיגו ומיפטר מלשלם לו יותר מהחמשה דינרים לשיטת רבינו בשומר חשוד, ונכון:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה