אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק כג · הלכה ט

הלכה ג

המוכר פירות שובך כו' כך זה הקנה שובך [זה] לפירותיו:
דע במוכר מצודה לפירותיו המה הדגים ודאי לא מהני, ולכן אמר בפ"ק דב"מ דתקנו חכמים שיהא מועיל מצודה מה שתעלה היום משום כדי חייו דצייד, ואי הוי מועיל מצודה לפירות לא היה צורך לחכמים לתקן קנין משום כדי חייו דהא מצי להקנות לו מצודה לדגים שתעלה, ולא דמי לשובך לפירותיו דהשובך קאי ברשותו וכבר הורגלו היונים לבוא אל שובכו וכן הדבורים בכוורתו, משא"כ במצודה הלא אם תנוח המצודה אצלו לא יצוד דגים רק בפריסתו לנהרות וכיו"ב מקומות ההפקר אשר מי יודע שמא לא יעלה בידו לפרוס המצודה וכיו"ב מניעות, ואף אם היא פרוסה הלא פרוסה היא במקום שאינו שלו ולא דמי לשובך וכוורת, וזה פשוט, לולא שהראוני שהקצות סימן ר"ט כתב אפכא במחכ"ת יעו"ש ודוק:
אולם דא נ"ל, דהא חזינן דדברים שאין בהן רק גזל משום דרכי שלום אית בהן הקנאה כמו יוני שובך שאין בהן רק גזל דדרכי שלום ואפ"ה מועיל הקנאה בהו, א"כ כיון דקיי"ל מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת דג עד פרסה והוא מטעם דמצי אמר קא פסקת לחיותי, א"כ הפורס מצודה בנהר אסור לכל אדם לפרוס מצודה שם מטעם דקא פסיק לחיותיה, ומזה נובע מקור הדינים בעניני חזקת ישוב שהמציאו הקדמונים ויעוין בסימן קנ"ו בדרכי משה שיש בזה דין הקנאה ויכול למכור מערופיא שלו לאחרים עיי"ש, ועיין שו"ת משאת בנימין סימן כ"ז וסימן מ"ג שדעתו דמוציאין בדיינים היכי שהוא צייד ואומנתו בכך יעו"ש, א"כ ניחזי השוכר אמת המים מחבירו הרי איתא בהקנאה כמש"כ רבינו שמקנה לחבירו כל מה שיצוד בהאמת המים ששכורה אליו, כן נראה ברור אם טרח ופרס מצודה הלא קנוי לו מדין דלא מצי לפסוק לחיותיה מקום זה מהמים והוי כשכורה לו כמלא ריצת הדג, ובודאי דמצי להקנות המקום זה שהמצודה פרוסה שם לדגים שיהיו ניצודין שמה והוי כשוכר אמת המים ממש, וזה דין ברור לדעתי בס"ד. וכיון שכתב מרן בכס"מ דשובך וכוורת שטפל אל פירותיו אף אם מכר אליו סתמא הוי כמוכר שובך לפירותיו, א"כ ה"נ במוכר דגים מה שיש לו ליצוד במקום שפרוס המצודה הוי כאילו המקום טפל לגבי הדגים ומכר המקום לדגים שיצודו:
ולדעתי זה כוונת הירושלמי פרק אף ע"פ ה"ה דמייתי ברייתא דאיתא בתלמודא דילן בפ"ק דב"מ, מה שאירש מאבא היום מכור לך מה שתעלה במצודתי היום מכור לך דבריו קיימין ר' כו' בלוה לתכריכי אביו כו', והוא כדאמר בתלמודין, ר' אבוה בשם ר"י והוא שתהא מצודה פרוסה בפניו, פירוש ולאו משום תקנתא דכדי חייו כדאמר בתלמודין ובצייד עני, רק מדין מכר גמור כיון דהמקום קנוי לו מדין דלא מצי למיפסק חיותיה והוי כשכר אמת המים לצוד דגים ומצי להקנות לחבירו המקום להדגים שיצודו וכמש"ב, ומפני זה לא זכרוהו הפוסקים, שלא פירשו כהמפרש בצייד עני ומשום כדי חייו ובמצודה פרוסה, והא דמסיק ומר ר"א בשם ר' יוחנן אף לקודש לא קדשו כו', לא קאי על מצודה פרוסה בפניו דאז ודאי דמצי להקדיש ג"כ וכמו שבארנו, רק קאי ארישא דהא ברייתא מה שאירש מאבא [ולא אמר היום] מכור לך אינו מכור מה שתעלה מצודתי כו' אין דבריו קיימין, והיינו בלא פרס מצודה דאורחא דמילתא למיפרס מצודה כאן ולצוד ולמחר לפרוס במקום אחר, ועוד דאטו לעולם יכול להחזיק באותו נהר ולהרחיק שאר ציידין ולכן לא אמר כלום, וע"ז מסיק ר' יוחנן אף לקודש לא קידש שכמו שאינו יכול למכור דבר שלב"ל כך אינו יכול להקדיש, ולכן אמר אף, דאל"ה היה צ"ל אבל לקודש ל"ק, אם לא דקאי ארישא בלא אמר היום, וע"ז בעי מפני מה אמר ר"י ל"ק מפני המחלוקת ר"מ ורבי יוחנן הסנדלר דפליגי במקדיש אדם דבר שלב"ל, אימר פירוש או דילמא שאני הקדש מצודה שאינה מצויה ולא עבידי דאתי כמעשה ידיה ולכן כו"ע מודו דאינו קדוש יעו"ש, ומפני כי לדעתי הוא נכון לדינא דבפרס מצודה ומוכר מה שתעלה מצודתי הוי מן הדין כמוכר מקום הקנוי לו לדגים שיצודו הארכתי בזה ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה