אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יא · הלכה יז

הלכה ו

ומפני מה הפוסק עם אשתו שיהיה זן את בתה חייב לזונה כו':
בשו"ע סימן ס' הביא הט"ז עובדא שאירע באחד שכתב לבנו ולכלתו שיתן להם מזונות ודירה סך קצוב ומת בנו אחר הנשואין ותובעת כלתו חלקה במזונות ודירה והיו בזה בעלי סברות לומר דפטור בזה, דאנן סהדי שלא כתב לה מזון ודירה אלא כ"ז שהיא כלתו, והרב הביא ממשנה ערוכה דר"פ הנושא, דהנושא אשה ופסקה עמו לזון את בתה ה' שנים חייב לזונה ואף שאשתו נתגרשה ממנו אפילו לאחר מיתתו של בעל חייבין היורשין לזונה, ומוכח שם שכ"ז שלא כתב כ"ז שאת עמי אפילו אם כתוב שנתחייב לזון בת אשתו ג"כ החיוב אף לאחר שנתגרשה, וה"נ בנידון זה אף עפ"י שכתוב שנתחייב ליתן להזוג גם כן החיוב אף לאחר מיתת בנו יעו"ש ואם כי הרב חשבה לראיה נצחת לדעתי אינה מכרעת כל עיקר, דתמן בעובדא דאיקלע הלא נתחייב ליתן להזוג מזונות ודירה שהוא מדברים שהבעל חייב ליתן לאשתו מזון ודירה, וא"כ אם נתחייב האב ליתן להזוג הוא כמו שנתחייב להבן ליתן לו מזון ודירה גם מה שהוא צריך ליתן לאשתו מזון ודירה קיבל זה האב עליו ונעשה כמקבל עליו לפרוע חוב בנו לאשתו, אבל מכי מת הבן הלא אין הבן חייב כלום לזון את אלמנתו, גם האב לא קיבל עליו ליתן לה מתנת חנם, כיון שמתחילה אמדינן דעתיה שלא נתן מתנה רק לבנו, אבל בפוסק לזון בת אשתו, הלא אשתו אינה חייבת במזונות הבת, ובכ"ז חזינן דנתחייב לזונה אמרינן דמשום חיבת ביאה דילה נתחייב לזון בתה חמש שנים אף אם יגרשנה או תמות בחייו או ימות הוא, וזה אצלי ברור בסברא:
ואם כי אין ראיה לדבר זכר לדבר הא דאמר רבי בערכין ריש פרק השג יד דאמר דמסברא ידעינן דעני שאמר הרי קרבן מצורע זה עלי היה מצורע עשיר מביא קרבן עשיר, אבל עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום, אבל במצורע המצורע מחויב בקרבן ולפום חיובו אזלינן, וכיון שהוא עשיר מביא קרבן עשיר, ואמר שם בסוגיא דמצורע עני ומדירו עשיר סד"א דהמדיר אינו צריך להביא רק קרבן עני שאינו מתכוין רק להפקיע חיובו ממנו, א"כ ה"נ הכא שהבן מחויב לזון האשה בזה אמדינן דעתו דאב דלא כוון רק להפקיע חיובו דבן ולו רצה ליתן המזון והמדור, אבל בבת שלבת אין האשה מחויבת כלל לזונה אמרינן דבשביל חיבת נשואין נתחייב לזון בתה חמש שנים אף ע"ג דנתגרשה, ועוד דהתם שנתחייב לזון להזוג הלא כיון שמעשה ידיה יהיה לבעל שהוא בנו וא"כ כל המתנה הוא רק להבן, לכן נ"ל ברור דבכה"ג לכו"ע אזלינן בתר אומדנא דפטור מלזונה אחר מיתת הבן או אחר גירושין ודוק:
ובזה יש לעיין קצת מה דמייתי ירושלמי ריש הנושא ממשנתנו דהפוסק לזון בת אשתו דמעשה ידיה של עצמה וכי נשאת הן לבעל הדא אמרה הפוסק לזון את כלתו מעשה ידיה של בעל, ואע"ג דבמשנתנו אין שייך מעש"י לאמה, משא"כ בפוסק לזון כלתו הלא הבן חייב לזון כלתו וכי נוטל חיובו דבנו לזון ה"ה דמעש"י של האב, כמו שאם זן הבן מעש"י של עצמו, כן שייכים עכשיו שנוטל חיובא דבן במזונות גם מעש"י של חמיה. אך זה אינו אומדנא, דאמרינן דרוצה ליטול חיובא דכלתו מבנו ואינו רוצה להפקיע הזכותים שיש להבן בכלתו, אבל בגוונא דהט"ז בודאי אומדנא מעליא הוי ועיין מש"כ רבינו בהלכות עבדים פרק ג' הלכה ב' דמעשה ידיו של אשתו ובניו הם של העבד אע"פ שרבו זן אותם יעו"ש ואכמ"ל, אך הדין של הט"ז לענ"ד למעשה צריך עיון להוציא ממון, ואף בכותב לבתו וחתנו. נראה דלא דמי דמאי ניחותא איכא לבתו שיזון בעלה לאחר מיתתה, משא"כ תמן ניחא לאשה שתזון בתה אחרי מותה, ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה