אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טז · הלכה יא
היה המוכר סרסור כו' ויפטר כו':
לפי דברי רבינו הפירוש בגמרא בספסירא דזבין מהכא ומזבין להכא ולעולם הספסירא פטור מלהחזיר המקח היינו המעות שקיבל מהאפוטרופוס דיתמי ופסידא דיתמי הוי ואפ"ה מיפטר האפוטרופוס דאיהו לא פשע דלבקרא הא קא מסר ואם נימא לבקרא שלים דהא שומר שכר דיתמי הוית ומבעי לך לעיוני אם אכיל או לא, ע"ז ישיב אנא לא ידענא דאפוטרופוס זבין מספסירא ואמינא ודאי לא זבין הך גברא מי שאין לו טוחנות, ואם זבין הלא תחזיר המקח לבעליו ולא יהא פסידא דיתמי דליחזרו וליתבעו זוזי מהמוכר, לכן מבעי ליה אם חייב הבקרא לשלומי או לא ומסיק דכל מקום חייב לשלומי דכיון דשומר שכר דיתמי הוית איבעי לך לעיוני דכי היכי דלא לצטרך אפוטרופוס למיזל ולתבוע את המוכר בדינא ודיינא, וזה מעיקרי השמירה דבעי למיזל ולעיוני אם השור אוכל או לא, וזה פירוש הגמרא דבכה"ג מבעי ליה והוי דומיא דעובדא דאשלמינהו לאימיה דלא אמר לה דלאו דידיה נינהו דמטעם זה מיפטרא אמיה, כן הכא הוי ס"ד דמיפטר בקרא משום דלא ידע דמספסירא דזבין לה, והא דמשלם דמי בשר בזול כבר פירש הראב"ד משום דאינו ראוי להמתין עד יום השוק וכן פירש ר"ת, וזה כדברי הכסף משנה, ועיין דו"פ וב"ח ודוק: