אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק טז · הלכה ח

הלכה ה

המוכר קרקע לחבירו ואכל פירותיה כו' ואם היה חצר ודר בו צריך להעלות [לו] שכר:
נ"ב תשובת הרי"ף סימן קנ"ג יעו"ש, ומכאן דן השלטי גבורים בפרק הזהב, דהמוכר סוס לחבירו ונשתמש בו ונודע לו אח"כ מום, דצריך לשלם שכרו ואם הרויח בו צריך ליתן לו כל מה שהרויח בו, דומיא דהכא דמשלם כל הפירות, ואחרי הסליחה מכ"ת אמינא דדא פשיטא דהריוח אינו מחזיר לו רק על השכר קא מיבעי דתנינן בפרק הגוזל עצים (דף צז) התוקף ספינתו של חבירו ועשה בה מלאכה רצה שכרה נוטל רצה פחתה כו' לא פליגי הא דעבידא לאגרא כו' הא דנחית אדעתא דאגרא, מוכח דתרווייהו בעי שתהא קיימא לאגרא ויהא דנחית אדעתא דאגרא, אבל בקרקע דין אחר לו כמו שאמר תמן קודם ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי כו' התוקף בעבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור, ופירשו בתוס' ואם הוי כמקרקעי אפילו נחית בתורת גזילה לא נפיק מרשות מריה דהוי כמו קרקע דאין נגזלת ומשלם אגרא היכא כו', א"כ כאן בחצר שפיר צריך להעלות לו שכר, אבל במוכר סוס ועשה בו מלאכה, כיון דהוא דבר דנגזל ודאי דאין צריך ליתן מה שהרויח, רק בשכר מבעי אם דוקא דנחית אדעתא דגזלנותא הא כיון שסבור שהוא שלו ואדעתא דידיה משתמש משלם אגרא כמו היכי דנחית אדעתא דאגרא דאין כוונתו לגזול מן בעה"ב ולהשתמש בבהמתו בחנם, אם לא דסבור שהוא שלו, או דילמא כיון שאינו מכוון לשלם שכר ועביד להשתמש בחנם פטור מלשלם ומחזיר לו בהמתו כמו שהיתה, והדבר צ"ע, ויעוין בתשובת מיימוני סימן ז' לענין אם נשתמש בו אחר שנודע לו המום יעו"ש היטב:
והנה בחו"מ סימן ת"ז בשור תם שהזיק ומכרו המזיק דאם נשתמש בו הלוקח חייב ליתן לניזק שכירות, אולם הרשב"א בחידושיו השיג וז"ל שם בד"ה למה הוא מכור לרדיא, דמזיק לרע"ק כשמכרו כגוזל הוא וכו' וגוזל שור וחורש בו אינו מעלה שכר לניזק כו' ולוקח מגזלן כגזלן דאתי מיניה דאיהו נמי לאו אדעתא דשכירות נחית וכדאמרינן פרק הגוזל כו', הרי היכי דסבור שהוא שלו סובר הרשב"א דלאו אדעתא דאגרא נחית ופטור מלשלם. אולם יש לומר דלוקח מגזלן שאני, דכיון דאיהו מכוון לאפוקי מרשות בעלים תו נפיק מרשות בעלים וקנייה ככל גזלן ותו לאו ברשותא דמרא קאי, משא"כ בלא נתכוין לאפוקי מרשות בעלים כלל רק בטעות שסבור שאין מום במקח וסבור שהוא שלו אפשר דמשלם אגרא לבעלים וצ"ע. וברשב"ם פרק חזקת הבתים (דף מד:) ד"ה נמצאת שאינה שלו, אבל לוקח מגזלן כו' הדרא ארעא והדרא פירי כו' וכיון דלא מרויח מידי לאו מכר הוא כלל והכא גבי פרה וטלית אמאי מעיד כו' הרי נמצא שאינה של מוכר כו' ויחזור לוקח עליה דמוכר, ואף דשלא באחריות מכר, משמע מדבריו דבפרה וטלית בנמצאת שאינה שלו מה שנשתמש בה ונהנה ממנה משלם כולה לנגזל ולא מרויח מידי, וזהו דלא כרשב"א, אולם ז"א, דכוונת רשב"ם דבלוקח שדה שלא באחריות אע"ג דאתי בע"ח וטריף שפיר קא מרויח דאכיל פירותיה דדיליה נינהו אבל בגזלן שמכר שדה גזולה הלא צריך הלוקח לשלם הכל לנגזל, וכן בפרה וטלית אם תאמר דפטור מלשלם משום דכגזולה הויא דאינו משלם רק כשעת הגזילה, א"כ לא אכיל לה בתורת דיליה ומדחבריה קא נהנה, ובהדמים שנתן להמוכר הגוזלה בזה לא סר מאתו הגזל רק שפטור מלשלם לו רק כשעת הגזילה ואם לא נתן דמים כלל והיה גוזלה ג"כ פטור מלשלם ולא הועילו לו הדמים מאומה לכן בזה חוזר עליה, משא"כ במוכר שדה שלא באחריות הלא ע"י גזל צריך לשלם הכל לנגזל וע"י המעות דיליה אכיל ומפטר מלשלם וז"פ, יהיה איך שיהיה הדבר ספק לדידן, דלדעת רשב"א יש לצדד הרבה דאף כאן פטור מלשלם, ולכאורה נראה דתליא אם נימא דהמוכר דבר שיש בו מום אם המוכר יכול לחזור בו טרם שנודע ללוקח, דאם נימא דאין המוכר יכול לחזור בו הרי נפיק מרשות בעלים דבדידיה דלוקח תלוי ולא במוכר, ועיין סימן רל"ב בסמ"ע ס"ק י"ב ויש אתי להאריך ואכ"מ, וראיתי בשו"ת רשב"ש סימן תע"ו שכתב בבגד שצריך לשלם שכר לבישתו וכשלטי הגבורים יעו"ש:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה