אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טז · הלכה ה
המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן כו' אבל אם היה יודע שהוא קונה לחרישה בלבד ה"ז מקח טעות וחוזר וכן כל כיוצא בזה:
נראה דוקא באופן שלא ידע בו שהוא נגחן, אבל ידע בו שהוא נגחן רק שהיה סבור שהוא תם, ולסוף נודע לו שהוא מועד, תו לא שייך לומר תם זבנית מועד לא זבנית, וראיה לזה מהך דאמר בפרק שור שנגח דו"ה (דף מ) שאלו בחזקת תם ונמצא מועד כו' ונימא תם שאילי מועד לא שאילי משום דא"ל סוף סוף אי תם הוה פלגא נזקא בעית לשלומי השתא נמי זיל שלים פלגא, ואם נאמר דמועד עלול יותר להזיק משור תם עד שאומדין אנחנו שזה מקח טעות, א"כ ה"נ לימא על שור תם שאינו עלול להזיק נתחייבתי בשמירתו ולא על שור מועד שהוא עלול ורגיל לנגוח, ומאי אמר סו"ס פלגא נזקא הוי בעית לשלומי, כיון שאילו היה תם לא היה נוגח כלל, וכמו דלא הדר הגמרא מאוקימתא קמא דמיירי שהכיר בו שהוא נגחן, בזה שפיר מצי אמר תורא שאילי אריא לא שאילי ששור לא היה נוגח כלום, וחזינן דזה שהכיר בו שהוא נגחן רק לא ידע בו שהוא מועד אין זה אומדנא לבטל מעליו השמירה, כן הכא אין זה אומדנא להפקיע המקח, וסברת הגמרא אי תם הוי פלגא נזקא בעית שלומי לא שייך בלוקח, דדוקא בשומר מצי אמר לו לא קבלתי שמירה רק מתם והוא על פלגא נזקא ויותר מזה לא נתחייבתי, ואם שמא יגח פעמים הרבה, הלא חשבתי שתיכף אחר פעם הראשון אחזירנו לבעליו משא"כ בלוקח, שכיון שצריך לרדיא והכיר בו שהוא נגחן, תו הלא יכול להיות שיגח פעמים הרבה אצלו, ואיך מצי אמר אלו תם הוי פלגא נזקא כו', ובאמת מצאנו לר' יהודה דעל תם חייב בשמירה פחותה ובמועד פטור, הרי דתם בעי שמירה יותר ודוק:
והא דתניא בתוספתא פרק ה' הלוקח מחבירו שור בחזקת שהוא תם ונמצא מועד והועד בו בפני ב' באמת שהוא חייב לו מפני שמקח טעות, הפירוש האמיתי, דלשמואל מיירי בגברא דזבין לרדיא וע"ז אמר שהבעלים חייב על הניזקין שהזיק ברשות הלוקח וגם לא אמרינן רשות משנה שהוא מקח טעות, והלוקח אף שכבר נתן לו מעות למוכר והוא כשומר על השור וכדתפיס ליה אאגריה, ועיין מחנה אפרים ה"ש סימן י"ב שביאר כן דעת רבינו במש"כ בהלכה דלעיל, בכ"ז כאן פטור, דעל אופן זה הא לא קיבל שמירת נזקיו, ולא איירי התוספתא בהכיר בו שהוא נגחן, אע"ג דהך דשאלו בחזקת תם מיירי שהכיר בו שהוא נגחן, ואף ע"ג דבחדא פירקא תני להו לאו בחדא גוונא מיירי וז"ב ודוק: