אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ח

הלכה ו

כיצד בחזקה מכר לו בית כו':
המשל"מ כתב, ושמעתי שחכמי הדור שלפני נסתפקו במשכיר בית לזמן קצוב ואח"כ רצה להשכירה או למוכרה [לאחר] לאחר שיכלה הזמן הראשון אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ כיון שזו הבית קנויה לראשון לכל תשמישיה, וגם נסתפקו אי מהני נתינת רשות דשוכר ראשון כדי שיקנה הב' כו' ושמעתי שנחלקו בזה גדולי הדור עכ"ל, ומי אנכי להכריע בדבר שגדולי עולם נסתפקו בה, אך אמינא ראיה מוכרחת לדעתי מירושלמי ערוך פרק מי שאחזו הלכה ג' דמביא פלוגתא דרבי ורבנן אם הוי גט גמור במהיום ולאחר מיתה יעו"ש דחקר מפני מה מהיום ולאחר מיתה במכירת קרקע מהני שפיר ובגט לא מהני, ומשני דכאן במכירה אמרינן גופא מהיום ופרי לאחר מיתה אבל בגט איך אפשר, ואי משום דיאמר גופך מגורשת מהיום ומעשי ידיך לאחר מיתה, לא מצאנו אשה נשואה לזה ומעש"י לאחר, ואמר אח"כ אף בגט שחרור מחלוקת דפליגי רבי ורבנן דלמר תנאה ולמר ספק חזרה אף בקדושין כן יעו"ש, אף בהפקר כן שדי מופקרת מהיום ולאחר שלשים ע"ד דרבי מופקרת ע"ד דרבנן אינה מופקרת, וכל הרואה ישתומם, דבהפקר דמי ממש למכירה ונימא מהיום גוף הקרקע ופירי לאחר שלשים, והמשל"מ פ"ה מעבדים עמד בזה, ועיין שו"ת רעק"א מה שהאריך בירושלמי זה ונשאר בקושיא, אך כמה מחוורן שמעתא דסבי, דלפי מה שאמרו הנך גדולי הדור דקנין חזקה לא שייך בשכירה לאחר, כש"כ במשייר פירות לעצמו דבעין יפה משייר וכל השדה כל התשמישים שלו וכל ההנאות שלו עד שלשים א"כ לא מהני קנין חזקה בזו השדה להרוצה לזכותה מן ההפקר, ואיזו קנין יש בהפקר חוץ קנין החזקה, לכן כיון דלא מצי שום אינש לזכותה מן ההפקר מה זה הפקר הלא פטומי מילי בעלמא נינהו, ומש"ה נקט הירושלמי שדי מופקרת מה דלא נקיט בהקדש, משום דבשאר מילי כמו בע"ח וכיו"ב איכא למימר פרי לאחר שלשים וגוף מהיום דאיכא קניה בהו ע"י הגבהה, משיכה, חצר, משא"כ בשדה ליכא רק חזקה, וחזקה לא מהני שכל מה שהוא עושה ברשות הבעלים שהפירות שלו קא מתקן ואין זה חזקה לקניה דכל מידי התועלת של בעל הפירות, וזה נכון, וזה הסברא דהיכי דאין אדם יכול לזכות תו לא הוי הפקר, מתקבלת אל הלב ומוכרחת היא לפי מה שביאר מרן הכס"מ פ"ב מנדרים בשיטת רבינו, דמן התורה בעינן שיהא הפקר בפני אחד, מתוך דיכול הוא לזכות הוי הפקר גמור, אבל בינו לבין עצמו כיון דלא מצי שום אדם לזכות בשדה שהפקיר לא הוי הפקר, כש"כ כאן דאין במה לזכות לשום אדם כש"כ דלא הוי הפקר. [ובתוספות גיטין (דף כא) כתבו שיכולה להפקיר חצירה אע"ג דקנוי לבעלה קנין פירות ובמאי יזכה אחר, וצ"ל דבעלה הא מצי לזכות והוי כמפקיר עבדו דלא מצי זכי רק העבד] וכן מוכח מהא דקשה מאלו מציאות בעובדא דר' ישמעאל בר"י, דהוי ליה להפקיר בלחש דכיון דמה"ת הפקר אפילו בינו לבין עצמו, ולומר דהיה רוצה שיהיה הפקר אפי' מדרבנן זה ניחא אם היו שם שלשה, אבל פשטא דגמרא מוכח דלא היה שם זולתם ועיין תוספות שם, וע"כ דבינו לבין עצמו לא הוי הפקר כלל אף מן התורה ואכ"מ. ועיין בשו"ת מהרי"ט בראשונות סימן פ"ה מש"כ בזה עיי"ש. ולדעתי מה שפרשתי בכוונת הירושלמי אמת:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה