אור שמח על משנה תורה, הלכות מכירה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ו
האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך כו':
גמרא ערוכה בפרק השוכר את הפועל מפורש כלשון רבינו, אבל לשאר הלכות עבד כנעני והתולדה הנולדת משניהם תן מנה לפלוני ויקנה בית לפלוני, זה לא גמרינן לענין ממונא. והנה מסוגיית הגמ' פ"ק דקדושין (דף כז) דאיבעיא להו שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו ת"ש עשור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו מאי מושכר מושכר למעשר. והנה תנן בסיפא דמתניתין ונתקבלו שכר זה מזה, ולומר דהיה לו לר"ע בספינה מעות מעשר בהדיה דוחק גדול, וע"כ דרבן גמליאל זכה הכסף מרע"ק עבור שכירת המקום למעשר עניים, הרי דר"ע זיכה לעניים בתורת עבד כנעני שהוא נותן הכסף שיהא שכור לעניים המקום ובכ"ז מהני אף גבי שכירות דלכמה פוסקים קדמאי אין מועיל בהם קנין חליפין דחליפין אינו קנין חשוב, ואפ"ה מהני בתורת עבד כנעני כש"כ שיועיל גבי שכר, ואולי לזה ידע דמהני דרע"ק גזבר של עניים הוי ודחוק:
וצ"ע לשיטת כמה פוסקים קדמאי שהביא הרב במחנ"א דבצדקה לעניים אף שאינם ידועים הוי אמירה כמסירה להדיוט וכמו קנין דמי וכמו בהקדש וזכו בהן עניים, א"כ קשה לפום שינויא דמקומו מושכר למעשר למה לי להשכירו והיה צריך לקבל שכר זה מזה, היה לו לומר ומקומו למעשר עניים דזכו בו העניים מטעם אמירה דיליה, ותו קני במעשר עצמו או מתורת חצר או מתורת אגב קרקע. ומזה מוכח דלא דמי להקדש ורק מתורת נדר קא זכו, וא"כ אין עדיין המקום שלהם לקנות במעשר. ואולי כאן משום דהוי רק לזמן ולתשמיש מיוחד גרע ובעי קנין ובכה"ג לא זכו באמירה לחוד דכי האי גוונא לא מצאנו בהקדש, ואף למ"ד דקדושת דמים פקע בכדי ומצאנו הקדש לזמן באמירה בלבד, אבל שיהא לתשמיש מיוחד לא מצאנו הקדש בכה"ג, ובכה"ג הוי רק מתורת נדר ואין המקום קנוי להם ולא מצי זכי במעשר דיתקיים נתינה טפי מההפרשה, וכאן שנת הביעור היה והוי צריך לקיים בהו נתינה והיה רק ע"י שכירות ובקבלת כסף ודוק: