אור שמח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ו
ואפילו מבוי שאינו מעורב אין מביאין אותו מחצר לחצר, ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מע"ש.
הנה פשטיות דברי רבינו מורה דסתם לנו כדברי רבינו חננאל בפירושו שאף אם שבת בחצר גם כן אסור להוציאו לחצר אחרת, אף במידי דרשות קיי"ל כרבי שמעון דכל החצירות רשות אחת הן לכלים ששבתו בחצר וכמו שהאריך בזה הר"ח, דפשט השמועה הוא כפר"ח דברצון ר"ש שרי אף כלים ששבתו בבית להוציאן מחצר לחצר, משום דלא מינכר הך היתרא דשבות דמאן מפיס דהך איזמל לא שבת בחצר וכיון דלא מינכר עקירת השבות תו לר"ש נדחית מפני מצות מילה, ולכן א"ש דאמר שכחו דאילו הוי דכירי הוי מיתי ליה מערב שבת כי היכי דלא לדחות שבות דהא שבת בבית ולפ"ז אם נאמר דהך דאמר בפסחים איזמל דתניא כשם שאין מביאין אותו דרך כו' כך אין מביאין אותו דרך גגין כו' הוא דלא כר"ש דלדידיה אפילו כלי ששבת בבית ולהביאו בבית מותר וכן כתב המהרש"א, ובאמת נוכל לומר דרבא לא מיתי רק דהעמידו דבריהם במקום כרת אבל לדידן דקיי"ל כר"ש אין מביאין דרך כרמלית דכל כי האי דמוכח מילתא גם לדידן לא שרי דלא שנא מדרך חצירות דלרבנן כיון דליכא היתרא אסור ונדחה גם מילה אם כן לדידן בכרמלית ודאי אסור להביאו או דרך קרפף יותר מסאתים שלא הוקף לדירה אמנם הר"ח כתב דבאיזמל דמילה גרע מדבר הרשות וחיזק זה מן הירושלמי, ורבינו אזיל בשיטתו והדבר תמוה כמו שתמה הרי"ף ז"ל.
והנראה דאולי טעמי דר"ח דסבר כיון דסכין של מילה הוי מוקצה מחמת חסרון כיס דלא גרע מסכינא דאשכבתא ורק למצותו מותר לטלטלו והנה בין השמשות דעיולי יומא הוי אסור לטלטלו משום דהוי מוקצה ואין זמן מצוה דספק לילה הוי, ואין זמנה כשר בלילה, וכיון דכי עייל יומא דשבתא לא חזי לטלטול כלל לא שייך לאחשובי אותו כמו ששבת בחצר דניהוי כל החצירות וקרפיפות כולן רשות אחד, דכיון דלאו בר טלטול הוי כלל, ותו כי הגיע זמנו לטלטול מצוה ביום השבת אסור לאפוקי יתיה מחצר לקרפף והוי כאלו השתא הובא דרך מלבוש לחצר דאסור להוציא לחצר אחרת, ולפי זה אין האיסור משום דשבת בבית, רק הסיבה דשבת בחצר לא בבית אוקים יתיה ברשות חצירות והוי כמו ששבת בכל החצירות כיון דהוא בחצר ולאפוקי עומד מחצר לחצר דכולהו לאו בת דירה הוי, אבל כאן דביה"ש לאו לטלטול חזי לא הוי כמו ששבת ברשות חצירות כן נראה לאמר בטעם רבינו חננאל ודו"ק. ויתכן דר' יצחק דמפרש הך עובדא דשלא ברצון ר' אליעזר הוא, נראה דסבר דמוקצה מחמת חסרון כיס גם כן פליג ע"ז ר"ש ומשנה דכל הכלים לא אתיא כמותו, ולכן מפרש דלר"ש שרי, אבל לדידן דמוקצה משום חסרון כיס מודי נראה דכיון דלאו לאפוקי קאי מחצר לחצר תו לא הוי שביתתו בחצר מועיל להוציאו מחצר לחצר דהוי כמאן דהובא דרך מלבוש לחצר (ולא הוי האיסור משום ששובת בבית והוי כיוצא חוץ לרשותו וחוץ לתחום רק דאימתי חצירות וקרפיפות וגגות רשות אחד הן בזמן ששובת בחצר ולאפוקי מחצר עומד) ולדידן הוא ברצון ר"א דלכן התירו לטלטל מחצר לגג דהוי מדבריהם, והא דלא הביאוהו דרך רשות הרבים משום דסתם תינוקת דיינינן להו בספיקא מדרבנן וכרשב"ג ואימו הוי בן שמונה וכמו דפסק רב יהודא א"ש כרשב"ג, ואם כן אסור לחלל שבת במכשירין דמילה עצמה שריא מטעם ממה נפשך דאם בן שמנה הוי הלא מחתך בשר בעלמא הוי ודו"ק.
ולפי זה הוא מוכרח לרב אשי אליבא דר' יצחק, דר' שמעון שרי אפילו מוקצה מחמת חסרון כיס ולכן מועיל שביתת סכין של מילה להיות גגין חצירות וקרפיפות רשות אחד הן, ולפ"ז א"ש מה דבפרק כירה אליבא דר"י דסבר דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל דקא משני רב אשי הך דפורסין מחצלת על כוורת של דבורים כו' ובלבד שלא יתכוון לצוד אי ר"ש לית ליה מוקצה אע"ג דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס כי היכי דלה נפסוד הכוורת של דבורים בכל זה הא פליג ר"ש לר"י ועיין בתוספות ישנים מה שכתבו בזה ודו"ק היטב בכ"ז.