אור שמח על משנה תורה, הלכות מילה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה א
אבל עו"ג לא ימול כלל.
נסתפקתי במילה בזמנה ויש כשר גם פסול שהפסול יכול למול [כמו עו"ג או מומר לערלות] והכשר אינו יכול למול רק גמר המילה יכול גם הכשר, מי אמרינן שהפסול יתחיל והכשר יגמור או דילמא דבעינן שיתקיים מצות מילה בכללה, ולכן לא נימול אותו עד שיבוא כשר, שיכול למול לבדו, וה"ה שלא בזמנו מספקא לי' דחזינא דכל זמן שנשארו ציצין המעכבים חוזר בשבת אף אם פירש א"כ חזינא דעיקרא דמילתא תלוי בגמר המילה, וכן מצאנו להרשב"א הובא בשו"ע סימן רס"ד בנימול תוך ח' יגמור ישראל לח' עיי"ש ובודאי דדוחה שבת. אולם איכא לומר, דגמר מילה הוי מצוה כשנימול כבר כדינו, הא אם לא נימול תחילת מילתו כדין, תו אין בגמרה מצוה כ"כ וכמו שחיטה שאם תחילתה היה ע"י עו"ג או אחר מי שאינו בר זביחה, תו אין גמר השחיטה מועיל להתירה. אולם זה אינו תמן דכבר נעשית טריפה במה שנעשה שחוטה ע"י עו"ג, לכן אין הגמר מועיל לא כן הכא דבנימול כדין ועדיין יש ציצין המעכבין הוי כערל, לכן אף אם ההתחלה היה שלא כדין מ"מ גמר המצוה הוי כדין כל מילה דצריכה להיות לח' ודוחה שבת, אולם אפשר דהיכי שכבר אין כאן עור הערלה [ע"י חתוך גוי וכי"ב] אז הוי מחיוב בגמר מילה והיא דוחה שבת, אבל כאן שאכתי לא נימול כלל, וא"כ על גמר המילה כמו על עור הפריעה, תו כיון שעדיין איכא כל הערלה עליו לא חל חיובא של עור הפריעה כלל, לכן ימתינו עד שיזדמן כשר וימול כולו כדינו, וכסברא זו תמצא בפסחים דף ס"ט, אבל הכא דגברא הוא דלא חזי לא רמי חיובא עליו יעו"ש.
אולם מצאנו גמרא ערוכה בעבודה זרה דף כ"ז ומי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צור ותכרות כו' ואב"א אתיא איהי ואתחלא ואתא משה ואגמרה הרי אף דהתחלת המילה הוי ע"י אשה דפסולה אליבא דרב מ"מ הוי הגמר מצוה גמורה, וכן מצאנו שנוח למול מתחילה ע"י פסול והגמר יהיה ע"י כשר, מלהמתין שתהא כל המילה ע"י כשר וז"ב.
אולם יש להסתפק בחל שמיני בשבת, ואיכא כאן אשה למאן דפסיל אשה למול, האם אמרינן דהאשה תתחיל במילתו והאיש יגמור (אם אינו יכול לימול כולו) ואע"ג דמילתה אין כאן מצוה כלל, מ"מ בלא התחלתה לא יוכל לבוא לידי מילה ולא הוי מצי למיעבד קודם השבת אע"ג דבכה"ג הוי אפשר קודם השבת, היינו לימול בתוך ח' מ"מ בתוך ח' לא הוי אפשר להתחיל למולו משום שמצוה להמתין עד יום השמיני, ולכאורה מצאנו בירושלמי פ"ק דראש השנה הלכה ח' רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה השבת ביום פירוש דהשתא שנקצר שלא כמצוותו תו היה יכול למעבדיה מאתמול היינו קודם השבת ומסיק דדוחה וע"כ משום דמקמי שבתא לא היה אפשר בקצירה דהוי מצוה לקצור בזמנה, תו אע"ג דעל אופן שהשתא נקצר ביום הוי מצי לקוצרו מאתמול בכ"ז דוחה שבת, וכן הכא דקמי שמיני לא רשאי להתחיל למולו כלל דמצוה להמתין עד יום שמיני אע"ג דהשתא לא עביד מצוה כלל בהתחלתו במילה דוחה השבת. אך לא נהירא, דתמן מצוה איכא בקצירה רק דהוי מצוה שאפשר לעשותה מע"ש, ע"ז אמרינן כמוש"ב, אבל כאן השתא הא לא עביד מצוה כלל בהתחלת מילה ע"י פסול והוי רק כמכשירין שאפשר לעשותן מבעו"י דהא חזינן אף ע"ג דנשבר האיזמל בשבת ג"כ לא דחי שבת דהא הוי יכול להתקיים מאתמול, רק דברים שאין באפשרי לעשותן בשום אופן מערב שבת דחי דע"ז כוונה רחמנא, והכא אימת תחילת מילה מתעבדא בשבת בזמן שהיא בעצמה מצוה שנעשית ע"י כשר ולא ע"י פסול שאינה רק בגדר מכשירין ודו"ק. (ובשו"ת מהר"י ברונא סימן מ"ג נשאל באיזמל שנשבר בשבת יעו"ש ובמחכ"ת אישתמיטתיה דברי הירושלמי הרי מזבח שנפל משבת מין מזבח ראוי הוא מאתמול כו', מין הזייה ראויה היא להזות מאתמול ודו"ק) שוב הראו לי בפתחי תשובה בשם ספר בית יעקב קרוב לדברי, והס' ב"י אינו בידי. ובזה אפשר ליישב הך דמל ולא פרע כאילו לא מל, היינו שהמילה תהיה ע"י פסול (אם אין כאן כשר) והפריעה ע"י כשר, אע"ג דקראי דואתה את בריתי תשמור או המל ימול כתיבי אצל אברהם שעדיין לא נתנה פריעה בכ"ז השתא שנתנה הוי מעצם המילה וכמאן דלא מל דמי ואכמ"ל ודו"ק.