אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יב · הלכה ט

הלכה ד

או שנטל חבית וזרקה בחמתו לבור הרי זה מותר בהנאה בלבד:
השמיט רבינו הך דרב אשי דזריקה אינו אוסר, והך דמשנתינו מיירי דאזיל מניה ומניה, וסובר דזריקה אוסר וכמוש"כ הכס"מ, ולפלא דאם יזרוק חבית לבור מלא יין יאסר, ובמוזג מים לתוך יין שביד ישראל סובר דמותר כמו שפסק לקמן פי"ג הי"ג, ואם סייע או מזג המים כו' מותר, ושיטת כל הפוסקים איפכא דמתירים בזריקה ואוסרים במזיגה וצ"ע:
לכן נראה לענ"ד מלתא חדתא טובא בשיטת רבינו, דרבינו לטעמו דאם הגביה כלי פתוח ושכשכו בכלי אסור בהנאה כמו שפסק לעיל ה"א, וכן אם אחז כלי פתוח של יין ושכשכו אעפ"י שלא הגביה הכלי ולא נגע ביין נאסר היין והובא בשו"ע סימן קכ"ד ס"ק י"ז. ולפי דעתו יפרש הכא מימרא דרב אשי כן, כל שבזב טמא היינו במגעו ה"נ מיתסר בדין מגע דיין נסך היינו בשכשוך, כגון אם שכשך בכלי אסור כמו שבזב טמא [רק דבסתום אין דרכו לנסך ולא מטעם שאין זה מגע והבן] וכל שבזב טהור היינו שהמגע בא מכחו, ה"נ בדין מגע דיין נסך, אם השכשוך בא מכחו כמו זורק אבן לבור, או שנטל חבית של יין ונזרקה מידיו, דנעשה שכשוך לאחר שיצא מידיו, והוי שכשוך מחמת כחו אינו אסור אף בשתיה, וכמו דבזב אם המגע מכחו טהור, כן ה"נ אם השכשוך שהוא המגע שאוסר גבי יין נסך [אפילו בנגע ביד הנגיעה באופן שישכשך כמו"ש באורך בהלכה א' עיי"ש] נעשה ע"י כחו של עו"ג, מותר אף בשתיה, וקמ"ל רב אשי שני דינים חדשים, דאם השכשוך נעשה בעודו הכלי בידיו אסור בכלי פתוח וכמו מגע דזב, ודלא כלהקת הקדמונים שנחלקו עליו עיין ריטב"א וברמ"א בשו"ע, שלמדו רבינו מהך דאמר ר"פ ישראל אדנא ועו"ג אכובא ואי מצדד אצדודי אסור, שלא הגביה ולא נגע רק שכשך בכלי אסור, והיינו דמצדד אצדודי, וכן כתב רבינו הגר"א והלח"מ עיי"ש והראב"ד פירש שם הביאו לפי שבצדוד הכובא אי אפשר שלא ירבה בשפיכת היין מפני שהדנא עומדת קרוב לכובא יעו"ש, ולפ"ז קמ"ל רב אשי מילתא חדתא טובא, והשני קמ"ל דאם השכשוך נעשה ע"י כחו של עו"ג מותר ואם זרק חבית של יין מידו דאימת נתהווה השכשוך בשעה שנסתלקו ידיו והשכשוך נעשה ע"י כחו שרי וז"ב. ופירושא דמתניתין הכי. נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, דהחבית היתה מלאה יין וזרקה בחמתו לבור מותרת בהנאה לרבנן ולר"ש אפילו בשתיה, ומש"ה נקיט סתם והכשירו ולא תני ומכר, והיינו לכל חד כדאית ליה, והשתא פריך שפיר דבמשנה תני דהחבית מותרת דוקא אם זרקה בחמתו, הא שלא בחמתו אסורה בהנאה ואף בלא שכשך כלל וכל השכשוך נתהווה כשיצא מידיו, ומשני דאזיל מניה מניה, היינו שלא זרק החבית בפעם אחד לבור והיא היתה סמוכה להבור, רק שטלטלה לחבית עד שהטילה לבור וא"כ שכשך הכלי בשעה שהיתה בידו ולא הוי השכשוך מכחו רק בידו ממש, ועל דרך כזה ממש הולך הסוגיא דב"ק דף י"ז גבי צרורות דאמר רב אשי כל שבזב טמא עיי"ש דמשני דקא אזיל מיניה מיניה דלא הוי כחו עיי"ש, וזה פירוש נכון בס"ד:
וכמה מדוייקים שמעתתיה דרבינו, דעו"ג שנפל לבור פירש רבינו של יין, ובזרק חבית נקט סתם לבור משום דכל שקלא וטריא הוי רק על החבית שבה יין, ולפ"ז סבר רבינו, דשכשוך בכלי הוי כמגע ע"י דבר אחר שאם הוא בכוונה אסור בהנאה ואם הוא שלא בכוונת ניסוך כמו מדדו בקנה ימכר כן הכא אם זרקה בחמתו לבור הוי שלא בכוונת ניסוך והשכשוך בכלי ימכר ואסור בשתיה, ומש"ה לא הביא הא דרב אשי משום ששכשוך בכלי כבר ביאר דאסור, ושכשוך מחמת כחו סמך על מה שפסק דמזגן העו"ג כשר ואין לך שכשוך גדול מזו ע"י כחו ולכך לא הביאו וזה נכון:
וראיתי בירושלמי, ר' שמואל בשם ר' אבהו אין עו"ג עושה יין נסך בזריקה, עו"ג מהו שיעשה י"נ בחמתו נשמעינה מן הדא ארמייא הוי ליה קופין גו מעצרתא אתא ישראל וזלף בהן חמרא אתא ארמייא קולתא ושפכן לגובה כו' אמרי אין העו"ג עושה יי"נ מחמתו, ואם גריס במשנתנו וזרקה לבור בחמתו אמאי לא פריך מניה על הך דר' אבהו דאין זריקה עושה יי"נ אפילו שלא בחמתו כדפריך תלמודין, ואם לא הוי גריס במשנתנו בחמתו כדאיתא שם בירושלמי (ועיין מראה"פ) מאי מחדש ר' אבהו מלתא דמפורש במשנתנו, ולפמ"ש ניחא, דבמשנתנו קאי להתיר החבית של יין שזרקה לבור, וע"ז בעי אם עושה בחמתו יי"נ היינו דאפשר דמשנתנו מיירי באופן שהשכשוך היה רק כשיצאה מידו וקא בעי אם השכשוך היה בעודן בידו כמו בעובדא דמייתי שהגביהן על הקולתא ושפכן לבור, ולא שזרק הקופין וגם היין נשפך לבור בחמתו שהיין בא מכחו של עו"ג ומתכוין לכך רק בחמתו וקא פשיט דמותר בהנאה אפילו בכה"ג, וכל רואה יתבונן מהא דבעי בירושלמי אם עושה בחמתו בהאי גוונא דמשנתנו מיירי רק דמשנתנו זרק החבית ולא שפך היין מן החבית לבד ובבעיא דיליה שפך היין בחמתו, וכל בעיא דירושלמי על היין שבתוך קופין דישראל זלף בהן חמר והמראה"פ לא דק במח"כ, ואחר כך מייתי זה שמוזג בחמין אסור כו' והיינו ג"כ שנעשה ע"י זריקה דאמר לעיל אין עושה יי"נ בזריקה, וזה ענין חדש לא שערוהו המחברים, וגם הרי"ף אזיל בשיטה זו, והירושלמי הוסיף אפילו אם נתכוון להוריק ולשפוך החבית לבור רק שהיה בחמתו שרי ודוק היטב בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה