אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק יא · הלכה יא
לפיכך אין דורכין עם העו"ג בגת שמא יגע בידו וינסך ואפילו היה כפות. ובהלכה י"ב עו"ג שדרך היין ולא נגע בו והרי ישראל עומד על גביו וישראל הוא שכנסו בחבית הר"ז אסור בשתיה:
הנה לקמן פי"ב ה"ב כתב, נטל כלי של יין והגביהו כו' נאסר שהרי היין בא מכחו ועיין כס"מ שם שאסור בהנאה, וא"כ כיון דכחו אסור בהנאה לשיטת רבינו, א"כ איך כתב כאן דעו"ג שדרך היין ולא נגע בו הר"ז אסור בשתיה, דאמאי הא כחו הוא וכמו מעצרא זיירא דדף ס' דחשיב כחו, אולם נראה בדעת רבינו דסובר, דדוקא מגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה היינו ע"י טרדא שרי, אבל מדדו ביד ורגל אסור דמגע גופו גרע ואפילו ע"י טרדא אסור בהנאה, ודוקא מדדו בקנה ימכר וכן כתב הב"י, ומש"ה גבי אתרוגא דנפל לחביתא דחמרא בדף נ"ט אמר ר"א נקטוה לידיה דלא לישכשך ביה, אע"ג דדמי למדדו בקנה דטרוד בעבידתיה, מ"מ כיון דבגופו נגע גרע, ועיין ביאורי הגר"א ס"ק ל"א בסימן קכ"ד וז"ב דלא כש"ך. וסבר רבינו דמגע ע"י דבר אחר שלא בכוונת מגע מותר בשתיה דדמי לכחו שלא בכוונת מגע דשרי בשתיה כמוש"כ גבי עובדא דר"י בר ארזא וכן פסק רבינו לקמן כמוש"כ הט"ז ס"ק למ"ד, וא"כ כמו דמגע ע"י דבר אחר היכי דטרוד בעבידתיה מותר בהנאה ואסור בשתיה כמו מדדו בקנה, ה"ה בכחו היכי דטריד מותר בהנאה ואסור בשתיה, ומשום זה שפיר פסק רבינו דעו"ג שדרך היין הר"ז אסור בשתיה, דהוי כחו ע"י טרדא דטרוד בעבידתיה דמלאכת הדריכה הוי כמדדו בקנה ומותר בהנאה. וראיתי בעזה"י תנא דמסייע לי הריטב"א דאוסר כוחו בהנאה ומתיר היכי דטרוד בעבידתיה כמבואר בדף ס' ד"ה בכחו כ"ע לא פליגי ובד"ה חמרא אסור, והוא כשיטת רבינו ודוק, ובחנם נתקשה בזה בהגהות רעק"א עיי"ש:
ודע דרשב"ם פירש במשנתנו הך דתנא ירד לבור מה שבבור אסור בלא נגיעת עו"ג במה שבבור, רק מטעם כחו של עו"ג דמכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור. ונראה דפליגי ע"ז הר"ת ורש"י, ודעתם דאימתי הוה יין משירד לבור, א"כ בשעת הדריכה שדרך בגת לא הוי יין, וכשהוה יין אז לא דרך, ושוב לא שייך ע"ז כחו, דהוה כמו כח כחו ע"י דבר אחר ע"י חרצנים וזגים ויין שבגת דלאו בני ניסוך נינהו למשנה ראשונה ולא הוי ככח כחו ופשוט. וסברת הרשב"ם, דמכח העו"ג ירד היין לבור ונעשה מכחו יין, ומתורץ לפי שיטתו קושית תוספות ד"ה לימא תלתא תנאי, דנימא משירד לבור ויקפה, וכמו דמתרץ משנה קמייתא, ולפ"ז ניחא, דא"כ דצריך לקפוי דבור והיינו כשהוא נח בבור, וזה לא אתי מכח דיליה, וא"כ אמאי מיתסר בלא מגע דיליה ופשוט מאד: ודע, דאפילו למאן דאסר כחו בהנאה, מ"מ גבי מעצרא זיירא אפשר דמותר בהנאה, דכאן בשעה שדורך אינו יין רק שנמשך מכחו, וזה גופיה טעם דמאן דשרי במעצרא זיירא, אע"ג דבמערה מודה דאסור כחו כמוש"כ הריטב"א וכל הפוסקים כתבו דעיקר ניסוך דרך הרקה לבד רבינו דע"כ אינו סובר כן. והראיה דהשמיט הך דמעצרא זיירא וסמך אהא דהמערה ע"כ סבר דשניהן ענין אחד וכמוש"כ הב"י ודוק: