אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק טו · הלכה יט
ביצה שנמצא בה אפרוח כו' היתה עם ששים בלבד וכו' מפני שהיא בריה בפני עצמה:
הש"ך יו"ד סימן פ"ו ס"ק י' כתב שהטור אזיל בשיטת הפוסקים דביצה חשובה בריה ולא בעינן בריית נשמה, וע"ז תמה הפלתי דזה נגד הסוגיא דפ"ק דביצה דפריך אמאי ביצה אינה בטילה, גם הקשו עוד, דתוספות כתבו דעוף טמא כתיב בין גדול בין קטן אבל נבילה כתיב שם האיסור ולא שם העצם והכל בכלל, א"כ גם ביצה טריפה כן הוא ומה לי ביצה ומה לי בשר. אמנם א"ש עפ"י מש"כ התוספות בשם בה"ג דאע"ג דכל היוצא מן הטמא טמא צריך קרא דבת היענה לאסור ביצתה דהא ביצת היתר חידוש הוא משום דליכא מידי דאתי מחי ושריא רחמנא, א"כ סלקא אדעתין שגם ביצת טמאה לשתרי כתב רחמנא בת היענה לאסור ביצה טמאה, והשתא ילפינן ביצת טריפה מביצת עוף טמא דעוף מעוף ילפינן ולכן בביצת שרץ ליכא איסורא יעו"ש, ולפ"ז כיון דכתב ביצת עוף טמא בקרא באנפי נפשיה ומזה ילפינן ביצת טריפה הוי כאילו כתב ביצת טריפה בקרא לאסור באנפי נפשיה ותו הוי בריה דרחמנא אדכרה לאיסור ביצה לחודא, דמאיסור טריפה לא ילפינן משום דביצה חידוש הוא דשריא רחמנא בטהורה אע"ג דמחי אתי ואיכא איסור אבר מן החי. וכיון שכן א"ש סוגיא דביצה, דכבר הרגשתי לר"מ דסבר סוף פרק גיד הנשה דאין ישראל מוזהר על אבר מן החי בעוף, וכתבו האחרונים דגם איסור דאינה זבוחה ליכא רק בבקר וצאן דאיהו יליף גם לאבר מן החי מקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך וא"כ לדידיה בעוף ליכא חידוש דביצתה שריא דלא אתיא מאיסורא כלל, ואע"ג דצריכה שחיטה מהלכה למ"מ זה לא נאמרה על הביצה ויעוין פמ"ג ובהגהות רעק"א הלכות כסוי סימן כ"ח, וצריך לומר דליכא חידוש בביצה טהורה, וא"כ ביצת טמא נפקא ליה מכל היוצא מן הטמא טמא ולפ"ז ביצת טריפה ג"כ ולא מיבעי דרשה דבת היענה, וצ"ל דר"מ לא דריש הך דפסק ספרא לשתי תיבות בשתי שיטין כיון דאינו מגוף הכתב ויתור האותיות. ובזה פרשתי הך דאמר במנחות דף פ"ז למה נקוד על וי"ו דועשרון ור' מאיר נקודי לא דריש, דהיינו כיון שאינו מגוף הכתב כמו דלא דריש הך דפסק ספרא לשתי תיבות קרא דבת היענה וכדאמרן דמוכחא לטעמיה דלא דריש דרשות כאלה ויעוין פסקי תוספות שם ודוק. נמצא דלפ"ז לרבי מאיר דידעינן לאסור ביצת טריפה מהך דיוצא מן הטמא טמא והויא כבשר טריפה גופא, דלא הוי בריה כיון שהתורה לא כתבה רק תואר האיסור כמוש"כ התוספות, וא"ש בביצה דשקלו וטרו ר' יוחנן ור"ל אליבא דר' מאיר אם כל שדרכו למנות שנינו או את שדרכו למנות שנינו ולר"מ לא הוי בריה כמו שנתבאר בס"ד:
אולם דע, דלמאן דסבר דאמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעו"ג אסור יעוין חולין (דף ל"ג), א"כ א"ש דסלקא אדעתין דביצת טהור הוא אבר מן החי ואסור לבני נח, דבב"נ נוהג אבר מן החי גם בעוף כמבואר בחולין ק"ב ממשנה דריש טהרות, וא"כ הוי אמינא לאסור משום מי איכא מידי דלישראל שרי כו' דגם לישראל תהא אסורה לכן קא משמע לן קרא דשרי לישראל ותו שרי גם לב"נ ביצת טהורה משום מי איכא מידי ודוק, ויעוין פלתי סימן פ"ז ס"ק י' מש"כ ד"ה מיהו. ולא הביא דברי תוספות ד"ה שאם ריקמה שהרגישו בכל דבריו ופרשו היטב, ויעוין רמב"ן הלכות בכורות בזה, ומש"כ בסוף דבריו, והעיקר יש בין ביצה לחלב כדאמרינן חולין ס"ט דכל מכח לא אמרינן כו' עיי"ש, במחכ"ת הג' ביאור הדבר הוא גמרא ערוכה תמורה ל"א עד כאן לא פליגי רבנן אלא בולד בהמה דמאוירא רבי אבל ביצת טריפה מגופה דתרנגולתא רביא יעו"ש ברש"י, דולד עיקר גידולו מעצמו והראיה דלאחר שנולד הולך וגדול וזה שאמרו דהוי מכח ולא חיישינן, אבל גבי ביצה לאחר שנולדה אינה גדילה ועיקר גידולה מתרנגולת עצמה ולכך הוי אבר מן החי וברור. ורבינו כתב עשו היכר בה, פירוש, ומפני שאין הכל יודעין שהיא בריה שלא יצאתה לאויר העולם, לכן הוסיפו בשיעורה משא"כ בעכבר ופשוט: