אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ח
אבל היה [אותו] בשר מרוסס כו' בכל אלו מורין לאיסור עד שיתרפא.
אפשר דכיון דחזינא דנתרפא הרי מעלה ארוכה ולא הוי טריפה, אולם לפמש"כ בחידושי דספק בעיא בגמרא לא מהני שהיית י"ב חודש, כיון דאי הוי פסיקא לן דזה טריפה לא מהני שהיה כלל, וה"נ אם גמירי לן דאינו מעלה ארוכה שוב הוה טריפה ולא מהני מידי ואין לה תקנה, אולם הכא הטריפות עצמו אינו בא מן הבשר, רק מן שבירת העצם והבשר מגין, והפוסקים כתבו גבי מרה שנקבה וכבד סותמתו דכשרה דאם ניקב הכבד כנגדו אע"ג דנסרך אחר כן ונסתם אין לו תקנה אע"ג דהטריפות אינו בא מן הכבד, ויש לחלק דהתם אגלי בהתייהו שנקב המרה מגולה ודוק. ולכאורה אפשר דהכא מיירי גבי אבר אם מותר וכגון למטה מן הארכובה דלא מיטרף בזה הבהמה, אך לרבינו לא יתכן דגם אבר יליף מקרא דובשר בשדה טריפה ומשוי ליה לאבר דעובר, וילפינן ריש פירקא דהוא כטריפה שאין לו תקנה. ואולם לרש"י דסבר דמדרבנן הוא דמיתסר בודאי אית ליה תקנה אם נתרפא וברור דאין בזה ספק, שוב הגיע לידי שו"ת רלב"ח וראיתי בסימן פ"ג שכתב כהלכאורה שלי יעו"ש ודבריו נכונים ואכמ"ל: