אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה ג
אבל אם הפריד האבר כו' והפריד הבשר כו':
למד זה רבינו מירושלמי נזיר פ"ו ה"א דאמר הואיל ונבטל מטומאתו נבטל מאיסורו ובכה"ג שנפרד הבשר אינו מטמא הבשר, אולם מלשון רבינו מוכחא דאם יש בו כזית בשר חייב משום אבר מן החי ולא משום בשר מן החי, שלשונו אינו לוקה עד שיאכל כזית מהבשר לבדו מוכחא דאע"ג דלא חשיב אבר מן החי לענין טומאה, בכ"ז כזית בשר מחייבו משום אבר, דוגמא שפסק רבינו דהלשון והטחול והביצים וכי"ב בכולן חייב משום אבר מן החי, אע"ג דפסק דלא מטמאין בהלכות שאר אבות הטומאות והכא נמי כיון שפירש כברייתו אע"ג שאינו מטמא עכשיו בכ"ז לקי משום אבר מן החי רק דאין גידין ועצמות מצטרפין ודוק:
ובאמת נראה דכוונת הירושלמי בשאין כזית באבר מן החי דכולו פחות מזית ובכ"ז חייב משום בריה ופליג על הך דרב דאכילה כתיבא בה דהכי נמי מחייב בענבה לנזיר אע"ג דלית בו כזית משום דבריה הוי. וצ"ע ליישב שם הסוגיא ובחידושי הארכתי ועדיין הוא ענין מעומם, אך פשט הירושלמי משמע דבאין בו כזית מיירי ולכך חלקו פטור דשוב אינו בריה ולית ביה שיעורא, ולמד רבינו לשיטת ש"ס דילן דאין מצטרפין גידים ועצמות ודוק, ומש"כ רבינו בהלכה ד' חלקו לאבר זה וכו' לקח כזית וכו' הוא מש"ס דילן ודלא כהלח"מ יעו"ש: