אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ד · הלכה יז

הלכה ג

כל הנבלות מצטרפות זע"ז ונבלה מצטרפת עם טריפה:
הנה דעת רבינו דהוי שם אחד, אעפ"י דהם שני לאוין, וכן בשר מן החי עם נבילה מצטרפין, משום דבשר מן החי נפקא לן מקרא דובשר בשדה טריפה וכמו דטריפה מצטרפת עם נבילה דתחלת נבילה הוי כן בשר מן החי. והה בספרי פרשת ראה לא תאכל כל נבילה אין לי אלא נבילה טריפה מנין ת"ל כל נבילה, הרי דנפקא לן טריפה ונבילה מלאו אחד לכן מצטרפין, ועיין ירושלמי נזיר ריש פרק ג' מינין דאמר כן בשם ר' יוחנן, וכפי הנראה דכוון ע"כ לענין צירוף דאמר דאיסורי נזיר לצורך נכללו היינו בקרא דכל היוצא מגפן היין לצירוף, ובתר כן מייתי לה בשם ר' יוחנן ועיי"ש דאמר דאוכל בשר מן החי [עיי"ש דגירסת אמה"ח צ"ע] מן הטריפה לוקה שתים, דטריפה נפ"ל מקרא דוכל נבילה יעו"ש, ואין להאריך דלענין חיוב שתים שיטתו חלוקה מסוגיית הבבלי, אך זה מקור נאמן לשיטת רבינו:
אולם במש"כ בבשר מן החי צ"ע, דבתוספתא דפ"ק דמעילה איתא כחצי זית מן בהמה טהורה בחייה וכחצי זית במיתתה הרי אלו מצטרפין, כחצי זית מן בהמה טמאה בחייה וכח"ז במיתתה אין מצטרפין וזה פלא וצ"ע דלמה בבהמה טמאה אין מצטרפין הלא לוקה על לאו דמבשרם לא תאכלו בחייהם ובמיתתם, וע"כ דצ"ל איפכא בתוספתא דבהמה טמאה ח"ז בחייה וח"ז במיתתה מצטרפין דלוקין משום טומאה, ובבהמה טהורה אין מצטרפין דבחייה הוי משום בשר מן החי ובמיתתה הוי משום נבילה וז"ב ומפורש דלא כדעת רבינו. והנראה דהך תוספתא אזלא לריש לקיש דיליף מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר לאסור בשר מן החי ואינו נוהג בטמאין כמו דאינו נוהג לרבנן אבר מן החי בטמאין כדיליף בפרק גיד הנשה שם אבל רבינו פסק כר' יוחנן ולכן מצטרפין ודוק:
והנה גם בגמרא שם בבריייתא מוכרח כן, דלפי גירסת תלמודין דחצי זית מפרה וח"ז מגמל מתין מצטרפין דאיסור נבילה חייל על טמאין דאיסור חל על איסור, ובכ"ז תני ח"ז פרה בחייה וח"ז גמל במיתתה אין מצטרפין, אע"ג דכאן איכא לאו דבשר מן החי ובטמאה איכא לאו דנבילה במיתתה והוה בשר מן החי עם נבילה וליצטרפו כמוש"כ רבינו, ועל כרחין דהך ברייתא אתיא כר"ל דיליף מלא תאכל הנפש עם הבשר והוי תרי לאוי, ואם נוקמי באבר מן החי א"ש אף לר' יוחנן דהוי תרי לאוי, אבל על אבר מן החי קשה דהא אף אם חלקו מבחוץ פטור לר' יוחנן בסוף פ' גה"נ ואיך שייך בו צירוף, וכזה הקשו תוספות לרב דמוקי לענין טומאה עיי"ש. [ועיין ירושלמי נזיר ריש פרק ג' מינין מקום שיש איסור וטומאה בטילה טומאתו בטילה איסורו עיי"ש]. אולם לפי מה שמשמע מדברי רבינו לקמן פ"ה ה"ד דדוקא אכלו מעט מעט פטור הא בלע שניהם כאחד חייב א"ש טובא, ולפ"ז גם תוספתא שלפנינו מיירי באבר מן החי וסבר דאינו נוהג בטמאים לכן בטמאים מצטרפין חיה ומתה ובטהורה לא מצטרפי, אמנם ז"א דאם מצטרפי בטמאין הלא ע"כ לענין אם יש כזית בשר בצירוף שניהן, א"כ גם בטהורים מצטרף חצי זית בשר מן החי עם חצי זית בשר מן הנבילה דשניהם שם אחד לר"י ודוק. ואולי בכוליא ולשון מיירי דלשיטת רבינו גם במקצת לוקה משום אבר מן החי, דמשום אבר איכא ובטהורים משום בשר מן החי ליכא, ולכן אינו מצטרף אבר מן החי עם בשר נבילה, ועדיין אינו מחוור ואכמ"ל:
והנה משמעות סוגיא אחת כפי פסק רבינו דנבילה וטריפה מצטרפין והוא בסוף פרק חטאת העוף, ר"י אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים כו' ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל כו' מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו כו' אלא משום בל תאכל טמא האי נמי תיפוק ליה מוחלב נבילה מי שאיסורו משום בל תאכל חלב יצאתה זו שאין איסורו כו' אלא משום טמא כו' אלא אמר אביי טריפה לגופה איצטריך שלא תאמר הואיל וטמאה כו' וטריפה כו' מה טמאה חלבה טמא אף טריפה חלבה טמא אי הכי האי נמי כו' שלא תאמר הואיל ועוף טמא אסור באכילה וטריפה אסור באכילה כו' עיי"ש, ותמוה טובא הלא מהא דממעטינן עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבילה, כן ממעטינן טריפה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה, וכן בחלב שממעט שחלב טמאה אינו טהור שאין איסורו משום בל תאכל נבילה, א"כ הא ממעטינן חלב טריפה ג"כ שאין איסורו משום בל תאכל נבילה דלא חל איסור נבילה על טריפה וזה פלא, וכבר הרגישו כן רבנן בתוספות, אבל לדעת רבינו א"ש, דכיון דנבילה וטריפה מצטרפין א"כ לא שייך דלא אתי איסור נבילה וחייל על טריפה דכיון דהוי איסור אחד וטריפה תחלת נבילה הוי ואיך שייך דאין איסור נבילה חל על איסור טריפה ולכך בטריפה שמתה לוקה משום נבילה ועיין פרק עשרה יוחסין דף ע"ז, דאמר ל"צ שבא על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון כו' מה"ד שמות מוחלקים קמ"ל גופים מחולקים בעינן וליכא, ואיך סד"א דילקה שלשה הא אין איסור חל על איסור להאי תנא כדמסיק בסיפא זינתה ונתחללה כו' אינו חייב אלא אחת, וע"כ משום דחד איסורא ומלאו חדא נפק"ל לא שייך אין איסור חל על איסור, וא"כ ה"נ איך לא חלה איסור נבילה על טריפה כיון שטריפה מצטרפת עמה מקרא דלא תאכל כל נבילה והוי כמו לאו אחד ואעפ"י שטריפה הוי לוקה גם משום נבילה ולוקה שתים וז"ב. ומה שאמרו שם מלק ונמצאת טריפה מטמא דהא הוי קדשים ואיסור נבילה לא חל על איסור קדשים ואין איסורו משום בל תאכל נבילה ולא ליטמא בבית הבליעה, מלבד דיש לומר כיון דאיתנהו בשאלה הרי מצי חיילא איסור נבילה, דאם ישאל אהקדשו הרי הוי נבלה למפרע, לק"מ כיון דמסקינן בריש מעילה דקדשים שמתו יצאו ידי מעילה דבר תורה כיון דלא חזו לגבוה מידי לא לגופייהו ולא לדמי וה"נ הרי עופות לאו בני פדיה נינהו ואף איסור דבר תורה לית בהו משמתו כמוש"כ רבנן בתוספות בשילהי האיש מקדש בד"ה מה שלי בשלך אסור עיי"ש, וא"כ ודאי חיילא איסור נבילה עלייהו וז"פ, ותמיה על רבוותא בתוספות שנדחקו בזה. הן אמת דמדברי המכילתא משפטים דמייתי בשור הנסקל לאסור הנאה מקו"ח מחטאת שבשרה מותר בשחיטה עורה אסור במיתתה שור הנסקל שבשרו אסור כו' א"ד שיהא אסור עורו במיתתו, מוכח דקדשים שמתו איסור תורה איכא בהו וצ"ע, ובמק"א יתבאר בזה:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה