אור שמח על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה כג
לפיכך אם היו כל היבמות הבאות מבית אחד קטנות או חרשות, ביאתה של אחת מהן פוטרת את כולן:
לפלא בעיני על דין זה דהא אבן פנה מוסד להקבלה, דדרכיה דרכי נועם, אשר מטעם זה פטרוה מן החליצה אם מתו הבנים, ובכמה מקומות בש"ס הוציאו מזה כמה הלכות כמו בסוכה ואימא הירדוף וכי"ב, איך עשו חכמים נגד כלל גדול עיקר כזה, דאם בא על הקטנה אחת דפטורה השניה, הא אם תנשא השניה לאיש ותגדל, הלא ההלכה פסוקה דאין ממאנין משהביאה שתי שערות אעפ"י שלא נבעלה ובפרט אם תנשא אחר שתגדיל דלא שייך לומר שנשואיה הן מיאוניה כלל, והראשונה תמאן ביבם ותעקר נשואי קמאי ותהיה חברתה זקוקה ליבם ותיאסר על בעלה ותצריכה חליצה אח"כ ואין זה דרכי נועם, ולומר כיון דקטנה קנויה ואינה קנויה והוי ספק זקוקה ליבם מד"ס, דקדושי קטנה לא הוי רק דרבנן לכן הואי כמו בספק חלוצה דלא גזרו בה רבנן אם קדמו וכנסו, זה מוזר מאד לחשוב זה לספיקא כיון דרבנן תקנו ע"ז האופן, והדבר צע"ג: