אור שמח על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה ח
כיצד שתה מים טמאים והקיאן הרי אלו טמאין מפני שלא טהרו ביציאתן.
ראה בהשגות. ונראה שמפרש שכשהן בתוך הגוף הן טהורין רק שנטמאו ביציאתן בנגיעתן בו, וכן משמע הלשון בתוספתא דתניא שתה מים טמאין והקיאן טמאין מפני שנטמאו בו ביציאתן, הרי דבגוף האדם נטהרו רק ביציאתן נטמאו. אמנם מהא דמחלקת דבבהמה ששתה מים טמאים והקיאתן טמאים מוכח דבגוף לא נטהרו דאם נטהרו מאי שנא בין אדם לבהמה ועל כרחך דבגוף נשארו בטומאתן רק כי טבל האדם לטומאתו שנטמא בהן וסלקא טהרה לגוף האדם נטהרו גם המים, אבל בבהמה דלאו בת טבילה נשארו בטומאתן. ולכאורה אזלי לטעמייהו דבגוף הוי אח"כ כשהקיאן כמשקה סרוח משתיית אדם לכן אח"כ תו אינן מקבלין טומאה כפסק רבינו לעיל פ"ב, ויעוין השגות שם דסובר דמקבלין טומאה כ"ז שראויים לשתיית בהמה ודוק. ובפסחים (דף י"ח) בטלו במעיה משום דהו"ל משקה סרוח צ"ע ואכמ"ל:
שטבל ואח"כ הקיאן טמאין כו'.
ואינם מטמאים אותו בבית בליעתו כיון דשוינהו רבנן כנבלת עוף טהור לטמא באכילה ושם גלי קרא דאינו מטמא בהקאה יעוי' לעיל פ"ג אבה"ט הלכה ו' והיא מתורת כהנים.