אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה כ
וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן או דבש כו' או לקטף בהן וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד לא משום חמץ אלא כדי שיהיה לחם עוני.
הנה בגמרא לא נזכר אלא שאין לשין ביין ושמן ודבש, אבל לא נזכר שאין מקטפין ומנ"ל לרבינו הא. וראיתי לבה"ג שכתב דאפילו לקטופי אסור במי פירות בלילה ראשונה וידוע כי דבריו המה דברי גאוני קדמאי ואולי עליהם סמך רבינו. אולם בעיקר דינו פליג רבינו לקמן פ"ו הלכה ה' דבמי פירות אדם יוצא י"ח ועיין מלחמות שהאריך בזה ואכ"מ.
והנה במכילתא פ' בא איתא ומה ת"ל לחם עוני שלא ילוש לא ביין ולא בשמן ולא בש"מ אבל הוא מקטף בכולן הרי לכאורה מפורש דבקיטוף מקריא לחם עוני, אולם זה אינו, דת"ק הוא רי"ש אמר שם משמע מוציא את אילו ומביא האיספוגנין והדובשין והאסקרטין וחה"מ ואשישה ת"ל לחם עוני דברי רי"ש וחכ"א יוצא בהם ובמע"ש, ומה ת"ל לחם עוני שלא ילוש לא ביין כו' אבל מקטף הוא בכולן. וטעמא דילהו דיוצא באשישה וכי"ב משום שהם נילושים בעניות, רק אחר הלישה נערכין בעשירות, ה"נ בקיטוף שהוא אחר הלישה שפיר דמי לקטף בהן. אבל הלכה כת"ק דאף באשישה אינו יוצא א"כ ה"ה בקיטוף ביין ושמן כו' וזה היה נכון. אך הא דדובשין וסופגנין ואסקרטין וחה"מ איתמעטו גם מחלה דבעינן לחם ואינהו לא נקראו לחם רק הא דאינו יוצא באשישה איתמעט מעוני דמילתא דעשירות היא וזה לא הביא רבינו כלל אלא שכתב שאין לשין בפסח עיסה גדולה שמא תחמיץ וזה אינו ענין להך דאשישה וצ"ע בכ"ז.
אמנם לענ"ד יתכן דרבינו מפרש דהך ואעפ"י שאין לשין מקטפין בו רבי עקיבא אמר לה וביו"ט ראשון קאי דמקטפין שאינו בעשירות, וחכ"א את שלשין בו מקטפין בו ואת שאין לשין בו אין מקטפין בו [פסחים ל"ו] דכיון דאין לשין ביו"ט ראשון בשמן משום דהוי מצה עשירה ה"נ אין מקטפין בהן דבעינן לחם עוני. והא דקאמר הגמרא אתאן לת"ק הוא פירוש לפום ס"ד דלא ידע דביו"ט שני לא בעינן לחם עוני רק ביו"ט ראשון. וזה נכון יותר דלא ליפוש פלוגתא דאל"כ ת"ק סבר דאין לשין אבל מקטפין ורע"ק סבר דלשין וחכמים אסרי גם בקיטוף ור"ג סבר דישרף. אבל אם נפרש דאם מצה עשירה הוי פליגי א"ש. ואעפ"י שמדברי בה"ג מוכרח דפירש גם למסקנא קאי פירוש דגמרא אפשר דנפ"ל דאין מקטפין בלילה ראשונה גם במי פירות מדלא מוקי הגמרא הך ואעפ"י שאין לשין מקטפין לרע"ק וביו"ט ראשון ודו"ק.