אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ה · הלכה יז
אין שורין את המורסן ומניחין לפני התרנגולין שמא יחמיץ.
הנה במגן אברהם סימן תנ"ד האריך בקליפת חטים אם מחמיץ עיי"ש שכתב שיש מורים מקילין בקליפה הנקרא שפרייער כו' ובאמת זה מפורש ברש"י, ריש פרק העור והרוטב שומרים לטו"ק חיטה בקליפתה ופירש"י קליפה הוא שומר לאוכל והיא קליפה החיצונה החופה אותה בעודה שיבולת אבל הנושרת כשכותשין אותה במכתשת אוכל גמור הוא הרי דקליפה הנושרת במכתשת אוכל הוא ומחמיץ בודאי, והוא הנקרא סובין כמו שפירש"י סוף כלל גדול יעו"ש, והקליפה שבעודה שיבולת לא הוי אוכל כהי"מ.
אמנם במנחות פרק רבי ישמעאל דף ע' מוכח דבחיטה קליפתה ראויה לאכול והויא אוכל עצמה ומצטרפת לאוכל שלא מדין שומר לכן אף יבישה מצטרפת, משא"כ קליפה דשעורין אינה ראויה לאכול ורק מדין שומר אתי עלה וכשהיא לחה, אלמא בקליפה החופה לחיטה בעודה שיבולת ג"כ הוי אוכל ובת חימוץ הואי. וכן מוכח להדיא במשנה פ"א טבול יום משנה ה' השעורה כו' בזמן שהן קלופים והחטה בין שאינה קלופה ועיין ר"מ שם [ולפלא כי הר"ש לא זכר כלל דברי הגמרא במנחות דביבשין לא הוי שומר] ולפ"ז הא דאמר בפרק כל שעה אין לותתין שעורין בפסח שעורין הוא כו' לא מיבעי קאמר, לא מיבעי חטין כיון דאית בהו צירי עיילי בהו מיא כו' הו"מ למימר לא מיבעי חיטין דהקליפה שעליהם אוכל הוי ובת חימוץ היא אסור אלא שעורים דהקליפה לאו אוכל הוי ג"כ אין לותתין. וכי פריך מ"ש מנחת העומר משאר מנחות בלותתין לא מתרץ דעומר בא מן השעורין דקליפתן לאו בת חימוץ הוי, דחזינא לענין לתיתה להיפך גבי מצה, דחטים שרי ללתות ושעורים אין לותתין כדתניא בברייתא ולכך לא מתרץ דשאני חיטי דאית בהו צירי דחזינא גבי פסח איפכא דשעורים אסור ללתות משום דרפי וחיטים שרי דשרירי ודו"ק.