אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה ז

הלכה ד

האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל ואעפ"כ אינו חייב כרת כו' על כשיעור שהוא כזית.
הר"ל בן חביב העמיק בדברי רבינו ותוקף דעתו דמדכתיב לא יאכל בלא הזכרת הפועל רק הזכרת הפעולה תו אף כי נאכל בכ"ש מ"מ המאכל הא נאכל מעצמו. אמנם אף כי בתורת כהנים גבי מצות תאכל אף כ"ש מורה כן אבל לפלא שלא זכרו זה גבי שור הנסקל ושרצים ועיין שעה"מ ונראה לדעתי דכוונתו כך היא, דקרא דלא תאכל עליו חמץ מיירי בפרשת ראה לפני זמנו כמו דקיי"ל כר' יהודא וקרא דכל מחמצת לא תאכלו עיקרו נאמר לדורות יעו"ש וכתיב שם שבעת ימים תאכלו מצות כו' והרי במצרים אינו נוהג רק יום אחד אך קרא דלא יאכל חמץ היום אתם יוצאים הוא נאמר במצרים שחימוצו לא נהג רק יום אחד וכבר נודע שיטת רבינו בהלכות מלכים דאין שיעורין לבני נח דשעורין הללמ"מ ולישראל נאמרו וא"כ אז היו אסורים באכילת חמץ אף בכל שהוא ותו אמרינן מתוך שהוחמרו הוקלו כדאמרינן במכילתא משפטים גבי רוצח עו"ג יעו"ש וכן כתבו תו' חולין פ"ט: סד"ה אלא קסבר אב"ג בנו"ט כו' פקע ממנו איסור גיד הנשה ודו"ק שם, וזהו על דרך שאמרה הגמרא מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור ולכן אף לדורות אסור בכל שהוא וזה נכון. ולא קשיא מכל לאוי דפסחא דב"נ וערל לא יאכל בו דבפסח ענין אחר הוא דאפילו ר"ש דסבר כ"ש למכות מודה בפסח דכתיב איש לפי אכלו שאין שוחטין אלא על מי שיכול לאכול כזית וכי קפיד שלא יאכל האי גברא באופן דבכשר בר מנוי הוא ודו"ק.

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה