אור שמח על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ד
ודבר זה קנס הוא מדברי סופרים וכו' אפילו הניחו בשגגה או באונס כו'.
בטעמא דהך דקיי"ל בחמץ שעבר עליו הפסח דלא מצאנו שיחלוקו חכמים דלא קנסו בנו אחריו. וכן במה דקיי"ל דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח דאסור בהנאה אע"ג דלא שייך לקנוס להנגזל וכבר העיר ע"ז בנוב"י. נראה דבאמת מובן כוונת התורה לעבור בב"י שלא יבא לאוכלו שבכרת [עיין ר"ן] וכיונו חז"ל לעשות משמרת למשמרת ע"ד אופן כוונת התורה שהצריכו בדיקה וביעור שלא יבוא לאוכלו משום דלא בדיל מיניה ואם אינו מבוער יהיה מסיבת אונס או מסיבת מה שיהיה החכימו רז"ל ואמרו דאסור לעולם אף לאחר הפסח [ובפרט דמצאנו חולין דף ד' דעוברי עבירה אינן חשודין ומחליפין] וא"כ כיון שאין בו תועלת ותוחלת שוב מבדל בדיל טפי מיני' והוי כהקדש שהקדישו בשעה חמישית דדבר שאינו מצפה לאוכלו מבדל בדיל מיני' והוי לו כחתיכת חלב וכי"ב ומש"ה א"ש פסק רבינו דאף באונס ובטלו אסור.