אור שמח על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק א · הלכה ח
עולות ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחות [לא] את השבת כו'.
ירושלמי חגיגה פ"א ה"ו יודא ספרא כו' וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה אר"י וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת לא ממקום אחר, [פירוש שכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת וחגיגה אין זמנו קבוע שיכול להביאו כל שבעה] התיב ר"י אחוה דרב ספרא והא תני אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה, עיין ש"ק, ופירוש הפ"מ אינו, דמוספין דוחה שבת. ודכוותיה אמר בסוכה פ"ג הי"א והקרבתם כו' שבעת ימים אין שבעת ימים בלא שבת. אבל הפירוש האמיתי עפ"י מה דגרסינן במכילתא פרשת בא פ' ז' ריה"ג אומר שבעת ימים תחוג לד' אלקיך [שהוא מיותר לדרשה] להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג כשהו"א וחגותם כו' הרי חג אמור ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לד' להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה. ומי לא יראה כי הירושלמי כוון אל מכילתא זאת, וזה שאמר והא תני [במכילתא] אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה וא"כ תלמוד שחגיגה דוחה שבת, וז"ב. ובאמת מה שהקשה רבי יוסי דבלא זה ידענא דחגיגה שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת יש לתרץ דהוי אמינא כמו דדריש בבבלי פסחים (דף ע') דחגיגת חמשה עשר דוחה שבת [עיין תוס' שם] דכתיב צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה וחגיגה דוחה שבת קמ"ל קרא דחגיגה אינה דוחה שבת, וע"ז שפיר מקשה הא לפי דרשא זו צ"ל בפסח דחגיגה דוחה שבת, ובבלי בפסחים מסיק כהך דיודא ספרא עיי"ש. ובשיטת ב"ש אם חגיגה דוחה יום טוב עיין תוס' חגיגה (דף י"ז) ד"ה יום טבוח ומיהו בירושלמי כ"ו משמע דאף בחגיגה פליגי כו', ולפלא כי הגירסא הישרה הובא בבלי ביצה פ"ב (דף כ') דעל עולת ראיה קאי וכן מוכח בירושלמי פסחים פרק אלו דברים ה"ב הרי חגיגת יו"ט בשיטתך תוכיח ועיין פירוש הפשוט בגליון הש"ס דמפורש דחגיגה קרב לב"ש, אמנם בתו"כ פרשת אמור יכול אדם חוגג ביו"ט יעו"ש מפורש דגם בחגיגה פליגי ב"ש ויעוין תוספות שנ"ץ דפירש כהבבלי יעו"ש ודוק:
ואע"פ שאין מקריבין ביו"ט נדרים ונדבות מקריבין עולת ראיה כו'.
במשל"מ כתב ז"ל דע דנסכים שלא הביאו הצבור עם הקרבן דקיי"ל דמביא אותם אף לאחר כמה ימים כו' קרבים ביו"ט כ"כ רש"י פ"ד דתמורה (דף י"ד) עכ"ל. הנה על נסכים לא ידענא חקירתו, דאטו יש איזה מלאכה במה שמזלפו לשיתין דכן דין נסכים הבאים עם קרבנות הצבור ופשיטא דקרבין ביו"ט, ואפשר דאף בשבת דאין רק איסור טלטול איסור מוקצה דרבנן כדאמר יבמות (דף ל"ג) ואי בקבלה כו' טלטול בעלמא הוא יעו"ש, ואולי דאמנחת נסכים קאי דנקטרין על המזבח. אולם מה שמביא מרש"י תמורה אין זכר ראיה כלל, דתמן דריש הגמרא הך דכתיב מלבד שבתות ד' ופרש"י דה"ק זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ד', ומשום דדרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם יו"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו כו' ששכח אתמול ולא קרבתה, וזה הוי כחלבי שבת שקרבין ביו"ט ומילי דפשיטא נינהו ואיך סתם רבינו שכל נסכים של קרבנות צבור שלא הביאום קרבין ביו"ט, ויפלא הלא אך שבתות ד' כתיב ודוק: