אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק א · הלכה א

פרק א

הראיה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה כו' ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה כו' אלא עובר על ל"ת כו'.
מלשון זה הבין הטורי אבן בדעת רבינו שאין תשלומין אלא לראיית קרבן אבל ראיית פנים אין תשלומין לראשון ודוקא בראשון בעי להראות פנים בעזרה ומזה רצה להשיג עליו הרבה. ובמחכ"ת נעלם ממנו לשון רבינו לקמן פ"ב ה"ו מי שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא עולה כו' שזה שנאמר לא יראו פני ריקם אינו אלא בעיקר הרגל בלבד שהוא יום ראשון או תשלומי ראשון, הרי שאומר שאינו חייב להקריב על ביאתו בעזרה שנית רק כשבא או ביום ראשון או תשלומי ראשון היינו מי שבא ראשונה בשני של רגל או בשאר הימים עליו כתיב לא יראו פני ריקם בתשלומי ראשון, וברור דעת רבינו דתשלומין יש לראיית פנים, ומה שכתב ומי שבא לעזרה ביום ראשון, כוונתו לאפוקי אם בא עוד הפעם להראות ברגל אינו עובר בלאו כמו שכתב לקמן וז"ב:
ומה שכתב רבינו לא די שלא עשה מצות עשה כו' הנה כן משמע מתו"כ ריש פ' אחרי דמדמה לביאת כה"ג ביוהכ"פ דשם שלא עם הקרבן אין שום מצוה בביאתו כלל כן בישראל ברגל בלא קרבן לא קיים מ"ע כלל. והא דמחלק הירושלמי בין ראיית פנים לראיית קרבן לא חילק רק על קטנים לא על נשים והיינו דעל קטנים לא שייך שום מצוה להם דלאו בני דיעה נינהו רק דיליף מהקהל שמצוה על האב להביאן א"כ שפיר שייך שאביו מצווה להראות פנים בעזרה עם בניו הקטנים ושלא להראות ריקם להביא קרבן וכולא חדא מצוה לאביהם, אבל נשים כיון שפטורין מקרבן תו אינם מצוות להראות פנים דלאו מצוה היא כלל ודוק ומה שחקר עוד בטו"א בחגיגה וראיה אם באין בשותפות כמו פסח, לא ראה בתוספתא פ"א דחגיגה דיוצאין בשל שותפות וז"ל אם יש לו להביא מתוך ביתו הרי הוא מביא ואם לאו משתתף עם אחרים ובלבד שלא יפחות מכשיעור יעו"ש:

בין מן העוף.
ראיה לגירסת רבינו מהא דאמר בזבחים (דף ה') ומה עולה כו' אשם שמכפר כו' מה לשלמים שכן טעונין נסכים כו' עולה תוכיח כו' מה להצד השוה שבהן שכן ישנו בציבור, ועל כרחין הכוונה על עולת העוף שאינו טעון נסכים ואיך אמר שכן ישנן בצבור הלא עולת העוף אינו בציבור וכמו דאיתא בשבועות (דף י"ב) אין עולת עוף בצבור, ובתו"כ ויקרא פרשה ו' היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף, ויעוין בשטמ"ק בש"ס ווילנא החדש שהרגישו בזה, וע"כ דעולת ראיה באה מן העוף ואתי בכנופיא כמוש"כ ביומא (דף נ"א) לכן קרי לזה שישנו בצבור וכדאמר שם (דף י"ג) שכן ישנן בצבור על פסח ועיין רש"י שם, וכן הא דתנן בריש כל התדיר תודה ואיל נזיר קודמין לשלמים שהן נאכלין וטעונים לחם, ובגמרא אדרבא שלמים קדמו שכן ישנן בצבור כביחיד ג"כ ליכא לפרש על כבשי עצרת דהן קדשי קדשים ונאכלין ליום ולילה וטעונים לחם, רק הפירוש שלמי חגיגה דהן קדשים קלים ובאין בלא לחם והא דאמר בציבור היינו בכנופיא ודוק:
וכן מוכח מהא דשלח ר"ג [והוא ר"ג הזקן כדמוכח שם] לעבר השנה על גוזלות שלא פרחו, ובמאי צריך עוף אם ליולדות אטו הני תנאי דפטרי נשים גם בפסח ראשון פליגי על ר"ג הזקן ואי משום זבים הא הוי מיעוטא דלא שכיח ועל כרחין דלעולת ראיה צריך עוף, וכן כתב רבינו בפ"ד מהלכות קדוש החודש ה"ז. ולפ"ז הא דאמר בפרק מעשר בהמה (דף נ"ו) על קרא דכן תעשה לשורך ולצאנך ואימא תנהו ענין לעולת ראיה, ודא לק"מ דעולת ראיה הא אינו מן הבקר וצאן לבד דגם מן העוף בא רק דהו"מ לאקשויי ואימא על חגיגה ולכן מתרץ כו' שאין קבוע לו זמן ומיושב הכל. ונראה ברור בדעת רבינו דמביא רק פרידה אחת לראייתו והא דאמרו פ"ב דכריתות להביא פרידה אחת א"א שלא מצאנו בכה"ת כולה כו' חובה מיהא לא אשכחן, פירושו דהכא מביא חגיגה בהדיה, דראיה בלא חגיגה ליכא כמוש"כ רבינו כל החייב בראיה חייב בחגיגה, והוי כיולדת עשירה דמביאה חטאת עוף ועולת בהמה ולא מקרי שבא לבדו ופשוט, ועיין קרית ספר להמבי"ט:

ונשים חייבות במצוה זו.
חגיגה (דף ו') אמר אביי ולטעמיך חנה גופא מי לא מחייבי בשמחה כו'. הא דאמר ולטעמיך לרבי צריך ביאור, ונראה משום דבשילהי זבחים פליגי ר"י ור"ש דחד אמר מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים כו' ור"ש סבר דשניהן ירושלים ולמ"ד דשניהן ירושלים בשילה לא נאסרו הבמות ומש"ה מנוח הקריב על הצור וא"כ שלמי שמחה באין מן המעשר והם כנידר ונידב ומביאין בבמה ובבמה אשה ג"כ כשירה להקריב יעוין בתו"כ פרשת אחרי ובתוספתא סוף זבחים, ולכן מפרש באגדת בראשית פרק כ"ט על פסוק דעלה האיש ההוא כו' מימים ימימה כו' מפסח לפסח שנאמר ושמרתם את החוקה כו' מימים ימימה, היינו משום שכל המועדים לא עלו נשיו שהיו מקריבין שלמי שמחה בבמה, רק בפסח דנשים חובה עלו גם הנשים משום דהפסח אינו קרב בבמה קטנה, וא"כ הלא היתה חנה יכולה להקריב שלמי שמחה בבמה קטנה ואינה צריכה לעלות לשילה, רק עולת ראיה דהוי חובה אינו קרב בבמה קטנה. ולזה אמר ולטעמיך פירוש לדברי רבי דסתם במשנה דסוף זבחים משבאו לשילה נאסרו הבמות א"כ קשה חנה גופא מי לא מחייבא כו', ובזה יש לכוון התוספתא הכריעו חכמים לסייע דברי ר' יהודה וחנה לא עלתה כו' וצ"ל לדברי ר"י האומר דבשילה נאסרו הבמות ולא עלתה משום מפנקותא ראיה מדברי ב"ש, היינו דלר"י קשיא אמאי לא עלתה חנה הא היא מחייבא בשמחה וסייעו לדבריו מדבית שמאי דאמרי דקטן שיכול לרכוב חייב ואמאי לא העלו את שמואל אלא חנה מנפקותא יתירא חזיה בשמואל לכן גם היא היתה אנוסה להיות בבית דקטן הצריך לאמו היה שמואל, ועיין בפירוש ר"ח דאמר מר חולה ומשמשיו פטורין מן הראיה יעו"ש היטב ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות חגיגה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה