אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ט · הלכה כד

הלכה יח

מי שמת ונמצא(ת) מתנה קשורה על יריכו אף ע"פ שהיא בעדים כו' שאני אומר כתבה ונמלך:
יש להסתפק במי שנתן במתנת שכ"מ נכסיו לאחד, ואח"כ נמצא שטר מתנה קשורה על יריכו שכתבה אחר שנתן המתנה לאחר, הנה השני ודאי לא זכה דדינא הנוכחי הוא, אבל הראשון מי זכה, מי נאמר דהא מיהו גילוי דעתא הוי דהדר ביה מהמתנה הראשונה ורצה ליתנה לאחר ורק דאימור הדר ביה גם מהשני אבל מיהא חזינא דמראשון הדר ביה, או דאימור אימת הדר ביה מהראשון באופן שהשני יקנה המתנה, אבל כיון דלא יהבינן לשני יהיה מאיזה טעם שיהיה תו לא הדר ביה מראשון וניחא ליה דלתקיים מתנה הראשונה ולכשימות יהיה לראשון, ודבר זה צ"ע לדינא:
ואין להוכיח מדברי השולחן ערוך סעיף י"ב לפיכך אם נתן כל נכסיו לראשון וחזר ונתן מקצתן לשני הראשון לא קנה כו' שהרי חזר בו והשני יש לו דין ש"מ במקצת כו' ואם אין בה קנין אפילו אם מת אינו קונה, הרי דאף ע"פ שהוא נתכוין שהשני יקנה רק דאין מועיל במקצת ולא קנה השני ותו יתקיים המתנה לראשון, דאדעתא דאם לא יקנה שני לא הדר ביה מראשון, דזה בדותא דתמן הלא חזרתו במקצת חזרה בכולה וחזר בו גם ממה שלא נתן לשני ונשתייר לעצמו לכן גם הנכסים דלא קנה השני לפי שלא היה המתנה באופן המועיל ולא נתקיים מכוון שלו בזה שהיה רוצה שהשני יקנה, ג"כ החזרה מהראשון לא נתבטל דלא גרע מהנכסים שלא נתן להשני וחזר מהם, אבל באופן שנסתפקנו צ"ע דאימא לא הדר ביה רק אם השני לא יקנה, אמנם באומדנא כזו קשה להוציא ממון מחזקת יורשים, וכיון דחזר בו אע"פ שבזה לא נתקיים שיהא לשני, מכל מקום ראינו דהוי הדר מראשון וכל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו, כן היה נראה:
אמנם דברי רבותינו בתוספות מפורש להיפוך בשילהי שנים אוחזין דמוקי הך דאיתא בברייתא אף ע"פ ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריה דילמא כתבה אבוה להאי ואימלוך והדר יהיב בריה לאינש אחרינא כו', והקשו בתוספות דנאמר דילמא נתנה האב תחילה במתנת שכ"מ ואח"ז האב עצמו כתבה להאי ולא יהיב ומת האב ונתקיימה המתנה לראשון, והבן רוצה שתהיה לשני יעו"ש, וא"כ סברו רבוותא דכיון דהאב לא יהבה האי דייתיקי להאי תו נשארה המתנה לראשון, וע"כ טעמא כמו שפרשנו דאימת הדר ביה מראשון באופן שיזכה שני, אבל באופן שהשני לא זכה תו ניחא ליה דלהוי דראשון וזה מוכרח מדבריהם, ואמנם באמת צריכים דברי רבותינו בתוספת ראיה, דמנא פסיקא להו סברא זו:
והנראה לדעתנו דיצא להם ממה ששנינו בירושלמי ריש פרק ג' דקדושין וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני, ואמר בירושלמי לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גרשה חלו עליה קדושי ראשון לאחר שלשים יום [ויתר דבריו פרשתי בהלכות אישות פרק ז' הלכה י"א עיי"ש], הרי למדנו מזה אף דקבלה קדושין מאחרינא באופן דנסתלק ממנה הבחירה לחזור לראשון דאינה מתגרשת לרצונה וברצון המקדש תלוי, ואפילו כן כי מת או גירשה אמרינן דלא חזרה רק כל זמן שיהא חל קדושי שני הא באופן שקדושי שני יהיו נפקעין היינו שיגרשנה או ימות יהא חל קדושין הראשונים לזמן שלשים יום, א"כ כש"כ כאן דברצונו תלוי ובמה שכותב להשני לא הדר ביה לגמרי מראשון דבידו לחזור בו גם מהשני כ"ז שהוא בחיים לא כש"כ דנאמר דאין זה גלוי דעת רק שכל זמן שיהיה של שני, אבל אם השני לא יזכה תו ניחא ליה דליזכי ראשון במתנתו ודוק. ואם כי זו ראיה נכונה יש לדחות, דאימת אמרו בקדושי אשה דאמרו סוף יש נוחלין סתם אשה לאינסובי קיימא לכן אמרינן דכיון דשני גירשה תו ניחא לה בקדושי ראשון. ונראה דאף לפי מה שפירש הרמב"ן ז"ל שם הירושלמי במה דאמר תיפתר שמת השני והוי ליה אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קדושי ראשון דאם קדושין תופסין בשומרת יבם תו כי מת שני והניח אח והיא זקוקה להיבם להתייבם תו חלו עליה קדושי ראשון אף דיש לה יבם, אפשר דתמן שאני משום דאשה סניא ליבם עד דהגמרא חושבת דמועיל אם מזכה גט במקום יבם משום דכיון דעל כרחה נופלת לפניו לא ניחא לה בהאי קדושין, ועוד דהוא נתן לה לקדושין כסף ושטר ועדיין בידה ואי לא הוי ניחא לה הוי לה לאהדורי, אבל כאן דיהיב ליה השכ"מ השטר מתנה ותו הדר ביה מאי גלוי דעתא איכא דלא הדר ביה, ועוד דהרא"ש ורשב"א גם שם חולקים על הירושלמי, לכן לדינא קשה להוציא מן היורשים וכן כתב השיטה, ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה