אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ט · הלכה יח
נתן מקצת נכסיו וקנו מידו ואח"כ נתן כולן לאחר וקנו מידו כדי ליפות את כחו כו':
בגמרא הנ"מ מדקתני סיפא מקצתן לראשון כולן לשני ראשון קנה שני לא קנה כו' אא"א בשמת תרווייהו ליקני, ופירש הרשב"ם מקצתן לראשון וחזר בו ונתן כולן לשני כו', ומזה תמה אנכי על הרב במחנה אפרים הלכות זכיה סימן א' בשו"ת שהאריך לחקור בשכ"מ שנתן בית לאחד במתנה ונמצא שלא היה כל הבית שלו, אם אמרינן דהואיל דבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו קני את וחמור יעו"ש, והלא לפירוש רשב"ם גמרא ערוכה היא דאע"ג דחזר בו ונתן גם הנכסים הראשונים לשני אפ"ה בשמת בעי למיקני, דבמה דמצי להקנות מתנתו קיים, ואעפ"י דהנמוק"י פירש ז"ל וסיפא דקתני וכולן לשני שפירושו מקצת נכסים הנשארים ואפשר שכוון לכך דאל"ה הוי סברא דבטלה כל מתנתו הואיל ובטלה במקצת, מ"מ סוגיין מכרעא דהמתנה במה שהוא שלו הוא קיים דאל"ה לא הוה קאמר ה"נ מסתברא, דאפשר לומר דנתן כל הנכסים בין מה שנתן לראשון בין מה שנשארו לו לשני ולכך בטלה מתנתו, ואיך קאמר סיפא לא משכחת אלא בשעמד, לכן נראה ברור דהמתנה במה שהוא שלו קיים, וזה ראיה עצומה, ועיין שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סימן נ"ב נ"ג, ועיין נוב"י מהד"ת חלק חו"מ סימן מ"ה מה שהביא בשם בנו ובסימן מ"ז שם, ובשו"ת מוהרח"ש ח"א סי' צ"ז בזה ודוק:
ולכאורה יש להעיר משמועה דא כסברת הטור בשם מוהר"ם מרוטנבורג בסימן ר"ן ס"כ, דאם כתב לאחד והקנה לו וחזר וכתב לשני והקנה לו דהשני קונה אף בלא יפוי כח כו' דקנין לשני לאו לגרועי אתא אלא שהוא סבור שלא יקנה אם פיחת לו מן הראשון, דאל"כ דילמא מיירי בקנין בלא יפוי כח, וכולן לראשון הראשון לא קנה דלא נתכוין להקנות אלא לאחר מיתה ואין קנין לאחר מיתה, ושני שנתן לו מקצת קנה דהראשון מתנתו בטילה וא"כ הוי מתנה במקצת ובקנין דהוי ככל מתנות בריא ולעולם חזרה במקצת לא הוי חזרה בכולה, רק כאן ראשון לא קנה דבלא יפוי כח הוי, ושני קנה דקיימת כמתנת בריא, וסיפא דמקצתן לראשון הראשון קנה ככל מתנות בריא והשני שנתן לו כולן לא קנה, וע"כ משום דא"כ הוי בסיפא שני קנה לאחר מיתה, דלאו לגרע כחו דשני הקנה בקנין רק שהיה סבור שיהא הקנין כמו שהיה בראשון ואמאי קתני בסיפא דשני לא קנה, אך ז"א, דמשמע דהמתנה השניה ביטלה את הראשונה, הא בלא שניה היתה הראשונה קיים, ואי בלא יפוי כח בלא זה הראשון לא קנה וע"כ משום דחזר וביפוי כח ודוק. ועיקר דברי מהר"מ מרוטנבורג נאמרו ליישב הקושיא דרמי מימרא דרב ושמואל והא איפלגו בה חדא זימנא, ולא פריך דשמואל אמר דכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה דהשני קיים, והא לעיל אמר במתנה שכתובה בה קנין דאף לאחר מיתה לא קנה, משום דכיון דנתן לראשון בכתב וזכוי, לכן אמרינן דלא כוון לגרע כחו דשני כמש"כ בתוספות הרא"ש בשם הר"מ ז"ל, וזה דלא כמש"כ הט"ז להשיג על הסמ"ע עיי"ש ודוק: