אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה כד
הורו רבותי שאם היה מנהג המדינה כו' וחזרה בה משלמת הכל שהרי גרמה לו לאבד ממון וכל הגורם לאבד וכו':
ובהשגות א"א כו' וזאת הגרמא דומה לזרעוני גינה ולא צמחו שאינו משלם לו ההוצאה כו'. והנה הב"ח כתב דבזרעוני גינה היינו טעמא דאימור לרפואה זבין וכיו"ב, וכל המעיין בסוגיא דריש המוכר פירות יראה דזה פלוגתא שניה בפירות שאינן נאכלין כלל רק לזריעה הן עומדים יעו"ש, ועוד דרבינו כתב פרק ט"ז ממכירה ואם הודיעו שהוא קונה לזרע חייב באחריותן והשוה שם לכל הני דאמר לעיל תמן חייב באחריותן ומחזיר לו הדמים שלקח ממנו כו', לכן הנראה לנו לדון כן ע"פ מה שנודע מה שחילק הר"י הזקן בפרק לא יחפור והרא"ש הביאו באורך בפרק הגוזל עצים סימן י"ג דאם בעת המעשה נעשה ההיזק נקרא דינא דגרמי, אבל היכי דלא בא ההיזק מיד כמו שסה בו הכלב עד אחר השסוי לא ישיך, וכן השולח ההבערה בשעה שנתן לחרש אינו מזיק, א"כ תמן במוכר זרעוני גינה לחבירו ולא צמחו, א"כ אין ההיזק בא מיד רק לכשיזרע, ועדיפא טפי מהמוכר זרעוני גינה שאינן ראוין לזריעה, וכהך ששנינו בתוספתא הלוקח קנקנים ונמצאו פינוסות כו' שלא בא ההיזק עד שיעמיד בהם היין, אבל כאן שאימת בא ההיזק כשחזרה, דאז נעשה כאילו כל הממון שהוציא הלך לטמיון כיון שבטל האירוסין והשדוכין, א"כ בחזירתה בא ההיזק תיכף לכן חייב, וכאן שבעל הממון עושה אותו כו"ע מודו דבהא תלוי. אחר כך ראיתי בחו"מ סימן י"ד סעיף ה' ובביאורי הגר"א אות ל' בליקוט, ולכאורה התם עדיפא טפי מהכא שע"פ סירובו הוצרך להוציא הוצאות בערכאות של עו"ג, ובכ"ז סתם המחבר באהע"ז כדברי רבינו, כש"כ תמן דחייב לשלם, אבל לפי דברינו א"ש, תמן ההיזק אינו בא מיד וכאן ההיזק בא בשעה שהיא חוזרת, ופשוט, אח"ז ראיתי שהרגיש קצת בזה הט"ז באהע"ז: