אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ו · הלכה כג
חזרה היא בה כו' וכבר הסכימו הגאונים שאם היו דמי מאכל ומשקה [שוה] ו' משתלמת ד' אם חזרה בה:
צ"ע קצת דאימתי מצאנו דמי בשר בזול דוקא היכי דעל ההיזק פטור רק על הנאה חייב שנהנה מן ממון דחבריה, לכן משלם דמי בשר בזול דאימור איתרמי ליה בזול ולא ניחא ליה למיכל אדעתא דלשלם אם לא דיהיו בזול הרבה וזה עד תילתא, ולכן ברה"ר דפטור על נזקי שן ורגל רק משלמת מה שנהנית שפיר משלמת דמי בשר בזול, וכן בהניח להן אביהן פרה שאולה דשחטוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול משום דפטורין משום אדם המזיק דאונס גמור הוא ורק על הנאה חייבין לכן אין משלמין רק דמי בשר בזול, וכן כתבו רבנן בתוס' במפורש ריש פרק המניח, ובקרא דמשלם דמי בשר בזול ליתמי דפשע פירשו רש"י ותוס' טעמייהו שם בפרק המפקיד, אבל כאן כיון דהורו רבוותא שאפילו מה שעשה החתן סעודה לרעיו ג"כ משלמת הכל כדין כל גרמי, א"כ צריכה לשלם לו לא מה שנהנית רק מה שהזיקה וצריכה לשלם כפי מה שהיה שוה המאכל ואמאי משלמת דמי בשר בזול, ויש לומר דמאן אמר דמשלמת דמי בשר בזול רב הונא בריה דר"י, ואיהו סבר פרק המניח (דף לג) דהשורף שטרות של חבירו ומזיק שעבודו של חבירו דפטור ולא סבר דינא דגרמי אבל רבינו דפסק בהא דחייב כמבואר פרק ז' מהלכות חובל ומזיק ועיין במגיד הי"א, א"כ אמאי משלם דמי בשר בזול וצ"ע: