אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ב · הלכה ב
כיצד הלוקח קרקע מחבירו וכו' באכילת פירות[יה] קנה כמש"ב, אבל בנכסי הפקר או [נכסי] הגר כו' לא קנה לא גוף האילן ולא גוף הקרקע:
ראה בלחם משנה, והא ודאי דנעל ליכא חילוק בין דעת אחרת מקנה אותו לנכסי הגר לפי דעת רבינו, שהרי כללא כייל כל מה דהוה חזקה במכר הוי חזקה בנכסי הגר חוץ מאכילת פירות, ומה שהקשה דמאי מייתי ר"ש ראיה דמציע מצעות בנכסי הגר קנה מעבד דילמא לא הוי רק כמו אכילת פירות דאינו מועיל בנכסי הגר רק במכר, זה לא מכרע, דאטו מי ליכא הך דינא דהגביה לרבו בעבד קטן דנקנה בנכסי הגר בחזקה וכמש"ב לקמן הלכה י"ז, דאם תאמר דהוי רק כאכילת פירות, א"כ איך קני לה בזה בעבד ושפיר מייתי רב ששת דבכל גווני מיירי אף בנכסי הגר ובעבד קטן, אולם רואה אנכי מבין אשנבי רבותינו שהם הבינו דבנכסי הגר בעי שיעשה מעשה בגוף הקרקע ובאכילת פירות אין זה מעשה בגוף הקרקע, ומתוך זה נדחקו בהך דמציע מצעות ששם ג"כ לא עשה מעשה המועיל לקרקע ולכן דימו נעל לאכילת פירות וסבב להם כל הלחץ שנלחץ הלח"מ בנעל, ובאמת לא כן מחשבותיו של רבינו, דאיהו סובר דכל המועיל במקח וממכר כש"כ שמועיל בנכסי הגר, ויש דברים רבים שמועילים בנכסי הגר מה שאין מועיל במקח וממכר, לבד אכילת פירות לחודייהו מפני שהוא של הפקר, ויש כאן שני זכיות, זכיה אחת בהפרי, וזכיה אחת בגוף הקרקע, א"כ כי אוכל פירות אילן אין זה נחשב שרוצה לזכות בגוף הקרקע ע"י אכילת פירות אילן זה, רק שרוצה לזכות בהפירות עצמן, אבל שאר מילי דאף שאין זה תקון בגוף הקרקע כיון שהוא הנאה מגוף הקרקע וניכר שאדעתא דארעא עביד לה קני, אבל במכר שאין זכיה בלא דעת הבעלים והבעלים מכר לו כל השדה עם הפירות א"כ כי מאסף פירותיה ואכיל לה הלא אחזיק כדמחזקי בה אינשי, אבל בנכסי הגר הלא זה גלוי על זכיה בגוף הפירות לא על הזכיה בקרקע, ולפ"ז בתפר העבד בגד לרבו או בישל תבשיל לו דדעת ההמ"ג דדמי לאכילת פירות, הוה"ד דמועיל גם בנכסי הגר ובעבד קטן וכמש"ב, ויתכן שכוון לזה ההמ"ג באמרו, דהתם לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיה, פירוש, דבאסיפתן זכי בהפירות והוי רק גילוי לזכיה זו אבל לא לזכייתו בהקרקע עצמה:
וכאשר תרצה תאמר בלשון אחר, דהפירות המחוברין הוי כקרקע והוי כמי שנאמר שהחזיק בשדה אחת שגבי מכר מועיל אף בעשר מדינות שקנה כולן לבד בנכסי הגר כמש"כ ההמ"ג לעיל פרק א' הלכה ז', וחזקת שדה זו מועיל לחברתה, משא"כ בנכסי הגר דלא קנה רק אותה שהחזיק בה בלבד, ה"נ לא קנה בתלישת הפירות את השדה רק הפירות לחודייהו, ועיין סוף פרק ג' מהלכות מכירה הלכה י"ח פשתן כו' יעו"ש ועיין בירושלמי ריש פ' חזקת הבתים דמוקי משנה דפשתן בנכסי הגר כפי הנראה דמוקי בצריך לקרקע או במוכר הפשתן עם הקרקע, דאף דכתב רבינו, דכל העומד לבצור כבצור דמי הוא דוקא במוכר לו הפירות לחודייהו, ולכן פריך בגמרא כיון דתלש כ"ש קנה, אבל במוכר לו הפירות עם הקרקע דין קרקע יש להן וכמש"כ רבו של רבינו הר"י בן מיגש הובא בכס"מ פ"א ממכירה שמה"ט חילק מה שלענין שומרים קיי"ל כל המחובר לקרקע כקרקע דמי משא"כ גבי מכר כיון דאדעתא למישקל זבנינהו כבצורות דמי יעו"ש ולכן מהני שפיר במוכר זכיית הפירות להאילנות שהפירות עם האילנות כשהן מחוברין הוי כשני קרקעות דאם החזיק באחת קנה בחברתה משא"כ בנכסי הגר שאינו מראה לנו שרוצה לזכות רק בהפירות, אבל על זכיית הקרקע או האילן לא מועיל מידי ושני הלשונות הולכין למקום אחד למבין וז"ב בס"ד:
ולפי מה שבארנו הא דאמר בירושלמי ריש פ' חזקת דאם היה פשתן מחובר ותלש לא קנה רק מה שתלש ומיירי בנכסי הגר, הוא במוכר פשתן עם הקרקע לכן אי לאו בנכסי הגר לא הוי כן, דמועיל כאכילת פירות וקני להשדה עם הפשתן רק בנכסי הגר שפיר לא קנה רק מה שתלש לבד וכמ"ש. אמנם בירושלמי פ"ק דקדושין הלכה ה' הגירסא דשמואל אמר לא קנה רק אותו קלח בלבד, ומודה שמואל בנכסי הגר דקנה כולה יעו"ש, וכפי זה כוון להא דאמר בחזקת (דף נד) שדה המסויימת במצריה דלא קנה אלא מקום מכושו בלבד, וזה לא קנה רק הקלח שתקנו, אבל זה דוקא בנכסי הגר, ובירושלמי הגירסא משובשת וצ"ב ואכ"מ ודוק: