אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ב · הלכה א

פרק ב

נכסי גר שאין לו יורשים ונכסי ההפקר כו' כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה כו' קנה:
הנה לא שמענו שום קנין בהפקר לבד מחזקה או משיכה וכיו"ב, אבל מסירה ואגב קרקע לא מהני, מסירה כדאמר פ"ק דב"מ (דף ט') מאן מסר ליה דלקני ואגב קרקע אמר שם פ"ק (דף יא) ה"נ טובת הנאה אינה ממון לקנות אגב קרקע, בקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקיר גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצירו בתורת חצר כשאר הפקר, רש"י שם, הרי מפורש דבמקנה תלוי שהוא מקנה המטלטלין אגב קרקע, דעל קרקע סמכא דעתיה דאינש טפי וכיון דהמחזיק קנה את הקרקע תו גמיר ומקנה הבעלים גם את המטלטלים, וזה לא שייך בהפקר, דמאן מקנה ליה, ובפרט לשיטת הקדמונים דהא דאמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי כולן כו' קאי אמטלטלין אגב קרקע [עיין הרב המגיד הלכות מכירה פרק ג' הלכה ח'], ומדמה זה הגמרא להך דאמר שמואל המחזיק בשדה אחת קנה כולן יעו"ש, א"כ כי היכי דבנכסי הגר ומציאה שאין דעת אחרת מקנה אותו לא קנה בחזקה באחת מן השדות את כולן, דדמי ללא נתן את דמי כולן במכר, כש"כ וכש"כ דקנין מטלטלין אג"ק ליכא בהנך דאין דעת אחרת מקנה אותו כמו דליכא בלא נתן דמי המטלטלין, וזה פשוט:
אולם הרב בקצות סימן ער"ה רצה לחדש דקנין אגב יש בהפקר והוכיח זה מהך דסוף הגוזל ומאכיל (דף קיז) דאר"פ התם כגון שגזל שדה מחבירו והיתה פרה רבוצה בו ושטפה נהר דר"א לטעמיה ורבנן לטעמייהו, ולר' אליעזר דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע כו' רש"י שם, הרי דבלא דעת אחרת ג"כ איכא קנין אגב עכ"ד. והנה לשיטת רבנן בתוס' ריש פ' אלו נערות, דקניית אונסין להתחייב לא דמי לקנין דעלמא ולכך מתחייב גנב לרבינא באונסין במשיכה ברה"ר אע"ג דלקנין לא קנה, אין ראיה כלל, ואפילו להנך רבוותא שהשוו קנין דגנב לקנין דמקח וממכר נראה דבאגב שהוא לטובתו של הבעלים ובע"כ דגנב שאינו רוצה להתחייב באונסין הוי כמו דעת אחרת מקנה אותו שחייב שפיר באונסין, דכיון שכל השדה הוא ברשות של הגנב ובאחריותו סברא הוא דכל המטלטלים שהם באותה שדה חייבתו רחמנא עלייהו הואיל דאיהו הבעלים וביד הבעלים ליתנהו הוי כשואל להתחייב באונסין שכאן בגנב כל הנאה שלו טפי משואל וכמו שפי' רש"י בפרק בן סו"מ בשמועה דהבא במחתרת עי"ש ולזכותו של הבעלים הוי כרצון הבעלים שיהיו תחת ידו כל מה שהוא ברשותו הגזול ויהיה הגנב או הגזלן במקום הבעלים להתחייב באונסין ולהשגיח עליהם, אף ע"ג דנפ"מ מזה אם נשתנית הפרה מצי לסלקו לבעלים בדמים שזהו לטובת הגנב, סברא הוא דלא אוקמינהו רחמנא ברשות הגנב לחצאים, וכיון שמתחייב עליהם באונסין תו מקרי גזלן עלה לקנות אותה ע"י שנוי ודוק. ומצאתי בנתיבות סימן ר"ב ס"ק ב' שהעיר בזה קצת עיי"ש:
אך נניח בזה כל הפלפולים וננקוט בידינו מתניתא ערוכה בתוספתא ב"ב פ"ב, המחזיק בנכסי הגר כו' היו לו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולן [כבר תרגימנה רמב"ן בחידושיו באין מצר וחצב בינתים, או יתכן שגדר כל השדות ובגדר החיצונה קנה הפנימית שהועיל לכולן] עשרה עבדים אף ע"פ שהחזיק באחד מהן לא החזיק בכולן, כלים ועבדים כו' כלים וקרקעות זכה בקרקעות לא זכה בכלים, בכלים לא זכה בקרקעות כו' וטעמא דהפקר לא מקנו מתורת אגב, ואי דיקנה מתורת חצר אפשר דמיירי כגון שהיה חצר שאינה משתמרת, ולא אמר זכתה לי שדה כמו שפסק רבינו פרק י"ז מהלכות אבדה, ועבדים איך משכחת בנכסי הגר הא זכו לעצמן וצ"ל בקטנים וכאבא שאול ורבינו פסק כוותיה, וכן מוכרח בהנך ברייתות דמייתי בב"ק פ"ק גבי מכירה דהחזיק בעבדים כו' [וע"כ לאו דתוספתא זו, דבתוספתא גבי מכירה מתניא אח"כ נכסים שאין להם אחריות נקנין כו' כיצד כו' יעו"ש והבן] דמוקי בעודן עליו ופריך וכי עודן עליו מאי הוה כו' וחצר מהלכת לא קנה ואמאי לא קאמר דכיון דקנה העבד נעשה העבד שליח לזכות לרבו המטלטלין וע"כ דרוצה הגמרא לאוקמי בעבד קטן דלאו בר זכיה רק מתורת חצר [או שאין העבד רוצה לזכות לרבו] ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה