אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ד · הלכה י
שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו כו':
הנה לאחר העיון בדברי מרן כסף משנה הקצרים, נראה כי סברת רבינו כך. דמשום הכי טוען טענת גנב בשומר דכגנב שויא רחמנא לשלם כפל ולא חייבתו תורה רק כשנשבע שנגנבה, הגדר בזה הוא משום דכל זמן דלא נשבע הרי השומר עדיין חייב בתשלומי הפקדון לבעלים ועדיין לא הפסידו דהרי אומר לו או השבע או שלם, ורק כי נשבע ונפטר אז נגמר גניבתו היינו כפירתו דאז שויא רחמנא כגנב לשלם כפל, וכל זה במפקיד אצלו דבר המנוי וידוע למפקיד וטוען אחר זה שנגנבה, אבל מי שמסר עדר לרועה בלא מנין או הפקיד אצלו כיס מלא מעות בלא מנין ובא הרועה ונטל שה מן העדר או סלע מן הכיס דרך גניבה שלא יכיר המפקיד הלא בדעת השומר שהבעלים לא ידע מזה כלום ולא ירגיש לתובעו והוא גנב גמור שמוציאו מרשות בעלים והבעלים לא ידע את מי לתבוע, א"כ לא שייך לומר שלא יתחייב אלא בשבועה שתיכף שלוקח ממנו הרי הוא גונבו שהרי סבור שלא יתוודע לבעליו, נמצא דמתחייב בגניבתו כפל, וזה דברי רבינו שומר כו' כגון שגנב טלה מעדר כו' וסלע מכיס כו' צייר רבינו בגוונא דסבור לגנוב מהבעה"ב שלא ירגיש ולא ידע לתבוע אותו שלא ידע אם חסר מהעדר שה או סלע מהכיס, ולזה פירש מרן והכא שאני שמכלל מה שהופקד אצלו לקח קצת בדרך גניבה וברור:
ולפ"ז מש"כ רבינו בפרק ג' הלכה ד' היתה פרה שאולה כו' דרך גניבה כו' פירושו ג"כ על אופן ציור זה שהשאיל לו עדרו וכיו"ב, דאם לא השאיל עדרו רק פרה לבד איך יתכן דמשלם כפל הלא היה חייב לשלם לו ממון ועל גוף החפץ לא משלם כפל. ולפ"ז א"ש מה שהקשו בתוספות דף נ"ז ע"ב דנמצא שומר שכר משלם כפל בטוען טענת גנב והוא היה שומר בבעלים אף דא"כ פטור מן השבועה [ובירושלמי שבועות פלוגתא ופירשתי בחדושי] רק דכיון דמיפטר משבועה תו אשתכח דבטענתו נגנבה הרי מיפטר מתביעת המפקיד והוי גנב כמו שו"ח שטוען טע"ג ונשבע דנסתלק המפקיד ממנו בטוענו שנגנבה בלבד. ויתכן דרבנן בתוספות כתבו ושמא אין שייך כפל בטוען טע"ג בענין זה, היינו דנסתפקו בהך סברא אם מיפטר בלא שבועה תו אינו צריך שבועה להתחייב בכפל שהרי הפסיד לבעלים ונגמר כפירתו בלא שבועה כמו כל שומר בשבועה. אמנם המובן הפשטי שנסתפקו אם בבעלים אינו שומר כלל ורחמנא לא חדשה כפל רק בשומר שטוען טע"ג לא באיש אחר ויעוין נתיבות סוף סימן רצ"א ודוק. ואף לפי פירושי בתוס' דבאופן זה מתחייב כפל בלא שבועה. נראה דוקא היכי דסיבת השמירה היה לפוטרו משבועה כמו בשומר בבעלים אז נתחייב כפל בטוען טע"ג. אבל אם סיבת פטורו מהשבועה היה לא מצד השמירה ודאי דאינו חייב כפל בלא שבועה דלא פלוג רחמנא, וכמו שדעת רבינו דבהיה השומר חשוד על השבועה מיפטר בטוען טע"ג מלשלם ואטו יתחייב כפל השומר החשוד בטוען טע"ג בלא שבועה, וזה לא שמענו דגדרי התורה הולכים עפ"י דרך המצוי והרוב. ואולי בשומר חשוד שאינו יכול לשבע מפני שהוא חשוד חשיב כגזלן כאילו טעין טענת נאבד וכיו"ב, ובשומר שגנב יצא לרבינו מהך סוגיא דפרה שאולה יעוין ש"ך סימן שמ"א דברים צודקים, כן נ"ל לפי פירוש הכסף משנה אם כי לאחרונים דרך אחר בפירוש דברי רבינו ודוק היטב:
ואע"פ שהחזיר וכו':
במגיד ואין המנין פוטר כו'.
נ"ב ורמב"ן במלחמות הסכים לזה וכתב באורך עיי"ש. ובחידושי לגמרא הארכנו בעומק השיטה: