אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ג · הלכה יז
שותפין שגנבו כו' נמכר בחלקו מן הקרן:
אע"ג דכל אחד מתחייב לשלם כל הקרן אם אין לשני נכסים ולשיטת כמה מרבוותא אף אם יש לפלוני נכסים צריך לשלם, דהוי כמו קבלן, בכ"ז לא מקריא גניבה רק חוב ונמכר בגנבתו לא בחובו, וזה פשוט:
וחתני נ"י העיר דלפי"ז צ"ע דברי הגמרא בפרק המצניע (דף צג) דאמר רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי ליבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה, וצריך מובן דעד כאן לא בעי דנצרך שיעור לזה ושיעור לזה בשנים שעשו אלא דוקא לחייב לכל אחד חטאת בפני עצמו [יעוין תוספות בבא קמא (דף מ) ד"ה כופר אחד] דהמלאכה מתיחסת לכל אחד ואיך בשיעור אחד נחייב לכל אחד חטאת אבל כאן בשותפין שגנבו וטבחו הלא בין שניהם משלמין תשלומי דו"ה כדין אחד שגנב וטבח ולמה נצריך שיעור לכל חדא, ומוכרח לומר דאם אין לשני לשלם מחויב האחד בכל התשלומי דו"ה מתורת גנב לכן מייתי שפיר דבשיעורא חדא מיחשב כל אחד כמו גנב, ונכון דבר, ויש להאריך בזה ואכ"מ: