אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ג · הלכה יד

הלכה יב

היה קרן הגניבה שוה מאה כו' ושאר הקרן כו' עליו חוב עד שיצא בשביעית (ויתעשר) [ויעשיר] וישלם:
הנה שנה לנו רבינו כאן מכוון נפלא, דדעתו סוף פרק ג' מעבדים דתוטאי דאמר ענק ע"ע לעצמו הוא אף כשאתי ליד העבד מהאדון אין בע"ח גובה הימנו, ודלא כדמשמע מריש הסוגיא שם דשקיל וטרי בדר"נ דקודם דאתי ליד העבד הוא, דתוטאי פסק למילתא אף באתי ליד העבד, ויעוין משל"מ ואחרונים מש"כ בזה. ולדעתי נראה ברור בסברתו טעם אחר, דכיון דמוכר את עצמו אין מעניקין לו ורק במכרוהו ב"ד, א"כ הוי להענקה דין דמי מכירה שנותן הרב כשקונה אותו מב"ד, וכשם שאין רשות לב"ד למוכרו בעד חוב רק בעד גניבה, כן אין בעל חוב גובה מהענקה שנותן לו הרב ביציאתו, דכל מה דהוי בשביל מכירת גופו לא משעבדא לבע"ח ולא יהיב ליה, ופלפול הגמרא קאי לפום הסברא דמוכר עצמו ג"כ מעניקין לו אז מסתברא דכי אתא לידיה בע"ח גובה הימנו רק מיעטו קרא דליתא בשעבודא דר"נ דאין הרב נותן לבעל חובו של העבד רק לעבד, ומיד העבד גבי בע"ח בדין סדור, אבל כיון דההלכה כמ"ד מוכר עצמו אין מעניקין לו תו הוי הך הענקה אף דאתא לידיה כדין דמים שנוטלים ב"ד בעד מכירתו דאין בע"ח גובה מזה ודוק. וכיון שכן הוי אמינא באופן שעדיין נשאר על העבד חוב מצד גניבתו גובה הנגנב יתר הדמים שגנב מדמי הענקתו, לזה למד לנו רבינו כאן כיון דאין לו זכות למוכרו עוד הפעם תו אין זה רק כחוב דעלמא ולכן אינו גובה מהענקה מותר הגניבה כמו הכפל ושניהן חוב עליו ולכשיתעשר ישלם אבל לא גבי מההענקה דאתי לידיה, ולכן כתב רבינו שיצא בשביעית, דאם יצא בגרעון כסף אין לו הענקה רק כשיצא בשש ולכשיתעשר ישלם לו מדמי הענקה, וזה עומק כוונתו של לשונו הזהב ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה