אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יג · הלכה כא

הלכה כ

יעוין ההמ"ג, והנה לבאר שיטת רבינו בפרק זה הארכתי בקונטרס מיוחד, כן בענין סימנים. אמנם ראיתי להציג פה פרט אחד קטן אשר נתעוררו רבותינו בתוספות חולין (דף צ"ו) בהא דאמרו תמן דאלו אתו תרי ואמרי פלניא דהאי סימנא והאי סימנא קטל נפשא לא קטלינן ליה רק בטב"ע, והא לחד לישנא משיאין האשה עפ"י סימנים בינונים, ואם ניסת ולאח"ז באו עדים שזינתה קטלינן לה, הרי דקטלינן עפ"י סימנים יעו"ש. עוד הקשו אמאי באמרו פלניא דהאי סימנא לוה מפלוני אין מוציאין ממון ושטר מחזירין עפ"י סימנים. וכן בריטב"א ב"מ הקשה דבסימן מובהק לכו"ע דבר תורה ואמאי פלניא דהאי סימנא קטל לא קטלינן אף בסימן מובהק ויעו"ש סברתו, וכן העמיקו בזה האחרונים כל אחד לפי דרכו:
ולדעתי נראה דבר חדש בס"ד, וזה הוא, דהא קיי"ל אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, שאין חבין לאדם שלא בפניו, והטעם לזה הוא מושכלי לא חוקי [כדאמר בב"ק דף מ"ד אטו שור בר מיגמר טענתא הואי יעו"ש] דהעדים שחבין לאדם בפניו שמכחישן והמה מעידין הוא ברור לאמיתת הדבר, משא"כ שלא בפניו א"א לנו לחוב, דשמא משקרים, ובפניו לא יעיזו, זה גדר הענין בכלל [וכן מתבאר מדבריהם הזמה שלא בפניהם הכחשה מיהא הוי ודוק בכתובות שם], א"כ ניחזי, דהא קיי"ל דסימנים לא מהני כלל נגד עדים [עיין ב"מ כ"ח סימנים ועדים ינתן לבעל העדים] ואף נגד סימנים מובהקים מועיל עדים כמ"ש הש"ך (סימן רס"ז ס"ק ז'), וא"כ כשאומרים פלניא דאית ביה סימנין אילו קטל גברא, להאי גברא אף שהוא יודע ששקר הוא אינם מוחזקים כלל לשקרנים בעיניו, דהוא בעצמו כב"ד שצריך להאמין העדים, ובודאי איתרמי להו אינש אחרינא מעלמא באותו מקום שעשה כעדותן עליו, א"כ הוא עצמו במה דאיתנהו קמן אינו מברר מידי, שהטעם משום שבפני הבע"ד לא יעידו שקר מה שידוע לו ההיפוך, ובכה"ג דגם להבע"ד המה חשובים וספונים לעדים כשרים, דאילו היה הוא במקום ב"ד לדון אם העדים מעידים אמת ע"כ יאמר שהם נאמנים, א"כ חשודים העדים לשקר בלי מפריע, וכמו שלא תוכל לומר שיקבלו עדותן שלא בפני בעל דין, ככה לא נוכל לומר שיעידו בסימנין, אבל תמן שהעידו שמת פלוני בסימנין אלו, עדותן כשרה, ואם זינתה אחרי נשואיה לאחר נהרגת ופשוט. ואע"ג דרבנן סברי דגם בשור אין מקבלים עדים שלא בפני השור, היינו דגזירת הכתוב ששוה מיתת בעלים למיתת השור, והוא חוק מחוקי התורה. אבל בכ"ז על המושכל לא יחלקו על ר' יעקב, דהעיקר משום דבפני הבע"ד שהוא יודע ששקר הן מעידים, לא יעיזו להעיד שקר, וכאן דהסימנים שמורים שהוא עשה המעשה מי שעליו מעידים, והוא יודע ששקר הדבר, האם בשביל זה יחזיק העדים לשקרנים, חלילה לו, הלא הוא היודע שהוא לא עשה מה שהם מעידים על איש שיש בו סימנים כמו שיש בו. הוא מוכרח לדון דעדים חזקת כשרות דילהו עדיפא מהוראת הסימנים, ועל כרחן דאיש אחר נזדמן לפניהם שיש בו סימנים כאלה ופלוני עשה המעשה, והעדים אמרו אמת, וכיון דאינו מחזיק אותם לשקרנים בידיעתו שהוא לא עשה המעשה ולא גרע נאמנתם אצלו לכל דבר א"כ מעיזין להעיד בפניו, ובמה שהוא יודע שלא עשה זה אינם מוכחשים ואינם שקרנים אצלו, וא"כ מה שהוא בפניהם לא מעלה ומוריד והוי כאילו ישן וכיו"ב ודוק. ואף להך שיטה דסברי דבממון מה"ת מקבלין עדות שלא בפני בע"ד (יעוין שו"ת רעק"א סימן צ"ט). בכל זה נראה דוקא אם הגדת העדות היה באופן שמצי להיות גם בפני בעל דין רק שלא בא וכיו"ב, אבל כאן דאמרי פלניא דהאי סימנא לוה מפלוני דמתחלת העדת העדים לא מצי להיות בפני בע"ד באופן שיחזיקם כשקרנים ודאי דמה"ת לא הוי עדות, וכמו שכתב רבינו תם לענין עדות בכתב דאעפ"י דיכולים לשלוח להעיד בב"ד בכתב, מכל מקום באלם דאינו ראוי להגיד קרינא מפיו ולא מפי כתבו, הוא הדין לענין שלא בפני בעל דין וז"ב ודוק:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה