אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק יג · הלכה כ

פרק יג

וכן האשה שהעיד לה עד אחד שטבע בעלה בים כו' ואם נשאת לא תצא:
בגמרא ההוא דהוי אמר ואזיל מאן איכא בי חסא טבע חסא כו' אמר רב אשי ש"מ הא דאמרו רבנן מים שאין להן סוף אסורה הנ"מ לכתחלה אבל אי נסיב לא מפקינן לה מיניה, איכא דאמרי אנסבה רב נחמן לדביתהו אמר חסא גברא רבה אם איתא דסליק קלא אית ליה למלתא ולא היא ל"ש גברא רבה כו' דיעבד אין לכתחלה לא. וקשה על רב אשי דהא הוא בעצמו אמר לעיל, הא דאמרו רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה, הנ"מ באינש דעלמא, אבל צורבא מרבנן אי איתא דסליק קלא אית ליה וחסא גברא רבא הוי וא"כ אף לכתחלה מותרת, ואיך דייק רב אשי מכאן מדלא אפקה רב נחמן דאם ניסת לא תצא. ודוחק לומר, דאם הוי אמרו חכמים לאסור אף בדיעבד, לא היה שייך לחלק בין צורבא מרבנן לאינש דעלמא רק במידי דלכתחלה אסור, בזה איכא לחלק. והנראה לדעתי, דכאן בגברא רבה אמרו אם איתא דסליק קלא אית ליה למלתיה, ושם בצורבא מרבנן אמר קלא אית ליה, והכונה דבגברא רבא אמרו משום שהענין שגברא רבא יטבע ויסלק זה דבר התמוה ופלא ומפרסמי אינשי נס כזה וירימוהו על נס, שכזה איקלע להך גברא רבא המפורסם, אבל צורבא מרבנן הכונה שיודע הדין שאם ניסת לא תצא, וכיון שנטבע אם איתא דסליק הלא יודע שמצי לבוא לידי מכשול גדול שאם תנשא לא תצא כיון שיעידו שנטבע ויוכל לבוא לידי מכשול א"א, ודאי יראה לפרסם הדבר ולהודיע שעלה, או אם יש יכולת בידו לבוא ודאי יבוא, וא"כ אם אמרת דבצורבא מרבנן שאני ולכן מותרת לכתחלה, א"כ ממילא מוכח דבמים שאין להן סוף אם ניסת לא תצא, וזה פשוט מאד לדעתי ודוק. ואין מקום למה שדנו איזה חכמים להקל לדידן בכל מת דהוי כמו צורבא מרבנן כיון דאנו מפוזרים וקלא א"ל, ומטו בזה משו"ת מהרא"י בפסקים וכתבים סימן קל"ט ולמש"כ צ"ע דברי מהרא"י ודוק:
וראיתי בהלכות גדולות הלכות יבום (דף ל"ד), וז"ל, נפל במים שאין להם סוף בשני עדים ודאי מימת מיית לגבי ממון נחתין יורשין לנכסיו, לגבי אשה אחמירו בה רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו, [נראה דכוונתו דאם אח"כ אסקוהו קמן בעינן שיאמרו סימנים היינו הכרת פדחתו וחוטמו] א"כ כי נשאת בעד אחד תצא, אקילו בה רבנן כל היכא דאיכא עד אחד ודאי איכא עד אחר בהדיה אלא אתרמויי הוא דלא קא מתרמו בהדי הדדי עכ"ל. וביאור דבריו דקושיא הוא, כיון דלממונא מים שאין להן סוף נחתינן יורשים לנכסיו ולעדות אשה אחמירו בה רבנן, ואם כן אמאי בעד אחד שהעיד על מים שאין להם סוף לא תצא אם נשאת, הא ממ"נ אם לענין דבר תורה, עד אחד לא מהימן, ואם לענין דברי סופרים הא מים שאל"ס לא התירו חכמים, ובהדיא אמר לקמן שם בהלכות, פסק, והיכא דאתו בי תרי סהדי או אפילו חד סהדא ואמר דחזיתיה לגברא פלניא כו' אבל ודאי מים שאין להם סוף כו' והנ"מ לכתחלה אבל עבר ואינסיב לא מפקינן מינה כו', וזה שאמר בלשון קושיא, א"כ כי נשאת בעד אחד תצא, כלומר ואמאי בניסת עפ"י עד אחד במים שאל"ס לא תצא, ומתרץ אקילו בה רבנן דכל היכי דאיכא עד אחד במים שאל"ס ודאי עוד אחד חזי, ואיך מצית מפיק לה מבעלה דאח"כ יבוא העד השני ויתברר שכן הוא ואז לא תצא דמאי שנא מאם באו שני עדים בב"א וניסת דלא תצא, וכיון שכן הורו חכמים שאף ע"פ עד אחד במים שאל"ס מהימנינן לעד הזה כשנים לענין דיעבד דלא תצא במים שאל"ס, וכן בעו"ג שהסיח לפי תומו דטבע חסא, ג"כ אמרינן דהואיל וטבע בים ודאי עוד אינשי חזו וראוהו, ואיך מצית מפיק לה כיון שהאיסור שעליה מחמת מים שאל"ס, דזה חומרא דאחמירו רבנן דוקא גבי אישות, על זה הא אמרינן דדא לא מצי למיאסר אותו בדיעבד, רק מה שאין לה אך עד אחד דתאמר דבכה"ג לא עקרו רבנן לדברי תורה דאחד אינו נאמן, וזה ע"כ יעקר באותה אשה עצמה, דבודאי רבים ראוהו כשנטבע ודוק. כן נראה פירוש דבריו למעיין אמיתי, דאין לפרש דבריו, כיון דחזינא דלעדות אשה אחמירו רבנן לענין מים שאל"ס יותר מלעדות ממון, א"כ אמאי בעד אחד שרינא לעלמא יותר מלגבי ממון, וע"ז משני דאם איכא עד אחד ודאי איכא עד אחר בהדיה, דא"כ הו"ל למימר, א"כ אמאי מתירין להנשא ע"פ עד אחד, ולשונו, א"כ כי נשאת בעד אחד תצא מורה דעל מים שאל"ס דסליק מיניה עליה קאי וז"ב בס"ד. ודוגמא לקושית הבה"ג, תמצא להבית שמואל סימן קמ"ב ס"ק ד' שפירש, דלכן אם הבעל מערער וא"י לקיים הגט בטל, דעדות בשטר הוי מד"ס והמה אצריכו קיום וכ"ז שלא נעשה כתיקון חז"ל ממנ"פ בטל, מן התורה הוי עדות בשטר ומדבריהם צריך קיום יעו"ש, ובהלכות יבום בארתי ענין קרוב לזה:
אולם לא אכחד כי ראיתי בתשובות גאונים קדמונים המיוחסות לרבינו יוסף טוב עלם סימן נ"ד, וש"ע ראובן א"ל כו' ואייתי חד סהדא וחייבוהו ב"ד לשמעון לאישתבועי כו' ומ"ט בעד אחד מחייבין שבועה משום דידעי כל ישראל כו' וליכא דיהיב זוזי בהלואה או בשותפות על פום חד סהדא עד דיסהדון תרי סהדי כו' וכד לא אייתי תרי סהדי לקמן אמרינן האי תרי סהדי הוו ליה וחד מנהון אונסא אית ליה או איעלם מיניה סהדותא או איתא כו' אלא רמינן עלה שבועה חמורה, והדברים תמוהים ואין להם פתר ומאן יימר לן כהאי מלתא וצ"ע:
ונתתי אל לבי לקיים דברי הגאונים, וזה הוא, כי נשאל, דראובן א"ל לשמעון הב לי הנך דינרי דאית לי גבך וכפריה שמעון ואזל ראובן ואייתי חד סהדא כו', דבזה הא לשיטת הפוסקים דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה, א"כ נאמר כיון דאין העד מעיד רק על הלואה לחודא לא על הפרעון יהא נאמן מיגו דאי בעי אמר פרעתי ולא יצטרך שבועה, ומשני כיון דידעין כל ישראל דחד סהדא לא מהימן על ממון ליכא דיהיב זוזי רק ע"פ תרי סהדי, וכד לא אייתי תרין סהדי אמרינן האי תרי סהדי הוו ליה וחד מנהון אונסא אית ליה לכן לא פטרינן ליה בלא שבועה דהוי כשני עדים דלא אמרינן בהו מיגו, והיינו שכל שאינו מכחישו בשבועה אמרינן דתרי סהדי הוו דהעד עדיין לא הפסיד נאמנות שלו לגבי הא מלתא, אבל כי נשבע אמרינן דתו אין עד נאמן, והר"ן פרק כל הנשבעין עמד בזה יעו"ש, אבל אינו מחוור וצ"ע:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה