אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה יט
הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט כו' ואין ראוי לסמוך עליהן כו' ובאשתו היא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות כו':
והמכוון מדברי רבינו דלא מן חומר האיסור דבעילת זנות אמרו חזקה זו, רק באשתו אמרינן דמתחרט על הגט או בועל שלא לשם תנאי, אבל לומר מחזקה דעושה אזיקים על צוארו לומר שמקדש אשה דעלמא זה לא אמרינן ויעוין בפ"ד מהלכות נחלות בזה, ולדעתי יש סעד לסברת רבינו משמועה ערוכה בפ"ג דקדושין בסוגיא דמקדש עפ"י עד אחד אפילו שניהן מודין אין חוששין לקדושין איתיביה רבא לר"נ המגרש את אשתו ולנה עמו בפנודקי ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובה"א צריכה הימנו גט שני ה"ד כו' אלא לאו בעד אחד, והוא פלא, דא"כ מאי איריא להשמיענו פלוגתתן באופן זר כזה דגירשה מן הנשואין ולנה עמו בפני עד אחד, אתמהה, אטו באשה דעלמא ובקדושי כסף ושטר לא יתכן להשמיענו פלוגתתן וצריך מובן. לכן נראה דמוכיח דכו"ע סברי דמקדש בעד אחד ושניהן מודים חוששין לקדושין וכאן מיירי בראוה שנבעלה ולא שמעו שלשם קדושין הוא בועל אותה, אמנם אי בעיל בפני עדים שנים. ודאי דאין עושה בעילתו זנות ואמרינן דשניהם מתחרטין על הגט ונבעלת אליו לשם אישות שרוצה לחזור בו וליקח אותה לאשה ולהחזיר גרושתו, אבל באין כאן רק עד אחד לו יהא שהעד אחד נאמן כי שניהם מודים, מכל מקום הך חזקה נגרע טובא דאם מתחרט בו הוא או היא מתחרטת בה, ושניהם רוצים לחזור ולהנשא ולמהר להתקשר שנית, במה תקשרנו הלא בידו להכחיש העד ולאמר לא קדשתיך ואז לא יהיה העד מהימן, וכן גם אם היא תכחישנו הלא תאמר לא נתקדשתי ותנשא באיסור לאחריני דהיכי דיש אחד מהן מכחיש להעד הלא אינו נאמן, וכיון שאין יכולת בידם להתקשר בקשר חזק בלתי נפרד תו אין מתכוונין לשם קדושין ולא שייך ע"ז חזקה דאין אדם עושה בעילתו זנות, זה טעם ב"ש דסברי דאינה צריכה גט שני וב"ה סברי דמתכוונין לשם קדושין דלא חיישי שמא תכחישנו או הוא יכחיש להעד וע"ז סמכי ובועלין לשם קדושין וז"ב, ופריך כיון דראוהו שנבעלה מאי שייך לחלק בין ארוסה לנשואה כיון דהעד אומר שנבעלה ובכה"ג פריך בהדיא בגיטין על מ"ד דמוקים כשראוה שנבעלה יעו"ש (דף פ"א). וכ"ז רק לסברת רבינו דלאו משום חומר האיסור מיירי משום איסור זנות. רק דבאשתו תולין דרוצה לקנותה לאשה להיות בלתי תלוי בספק, ועיין רא"ש שהסביר כדפרישית:
ולפי דברי רבינו נראה ברור דאף אם היתה נדה ג"כ אמרו דלשם קדושין בעיל כיון דלאו משום חומר האיסור, רק שרצונו לחזור ולהתקשר עמה שתהיה אשתו וחוזר בו מהגט. וכיון דבנדה תופסין הקדושין ודאי לשם קדושין בעיל. ואם כי הריב"ש (בסימן ו') כתב והיתה בחזקת נדה כו' ואם לאיסור כרת התירו בביאתו איך יחוש לאיסור קל דפנויה. זה לדברי הגאונים דאפילו בפנויה דעלמא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו ב"ז והוא משום חומר איסור דפנויה והיכי דמצי למיעבד היתרא לא שביק ואכיל איסורא, אז יתכן לומר כן כיון דעבר על איסור חמור תו לא איכפת ליה במה דפש איסורא דזנות. אבל לשיטת רבינו דהוא ענין אחר אין כאן מקום לסברא זו ודוק. ולפי דברינו נסתרה ראייתו של הרב המגיד לעיל הלכות אישות פ"א ה"ד ז"ל, ונראה סיוע לרבינו ז"ל כו' ואם לא היתה הפנויה שאינה מופקרת באיסור מן התורה לא היו סומכין על חזקה זו דאיסורא דרבנן כו' לא זהירי ביה. ולפי מה שבארנו הוא מובן אחר ולאו משום חומר האיסור ודוק: