אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק י · הלכה יב

הלכה ח

ומפני מה המוציא את זו וכו' גזירה שמא תנשא לאחר וכו' ויאמר הראשון אילו הייתי יודע כו':
הנה בשיטת רבינו בארתי בחידושי לגמרא, אמנם במה דפסק רבינו כל"ק דמשום קלקולא. נראה לנו לבאר בזה שמועה בדף ל"ה דמייתי תנן הנושא נשים בעבירה פסול כו' ותני עלה נודר ועובר יורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט אה"נ, ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה, ושמועה זו צריכה ביאור דנתבונן, כיון דהוא חשוד לישא פסולות ולישא באיסור לאו דכהונה כש"כ שהוא חשוד לעבור שבועה והלא כל העובר בלאו פסול לעדות ולשבועה וכבר עמד בזה בשו"ת חכ"צ סימן ל"א. והעיקר כמו שתירץ דכאן שבא לחזור בתשובה ובקבלה לבד סגי אלא משום דיצרו תקפו עשינו לו סייג כדאמר הגמרא בבכורות יעו"ש, וכן כתב בביאורי הגר"א חו"מ סימן ל"ד בשם מהרי"ק סימן פ"ה, ולפ"ז מאי פריך הגמרא וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה כיון דאנן מחזיקין ליה בישראל כשר שרוצה לשוב מאולתו, רק דמחמירין עליו שידור וכולי טצדקי כי האי לילך לגבי חכם ולהתיר לא חיישינן:
ונראה דלקמן (דף מ"ו) באומר יאסרו כל פירות שבעולם אם לא אגרשך דהתירו לו לחזור, והקשו קדמונים, דלימא דאיכא משום קלקולא דיאמר אילו הוינא ידענא דיש פתח לנדרי לא הייתי מגרש והוה טעות בגירושין יעוין השגות ראב"ד על הרי"ף, והעיקר כפי מש"כ התוספות רי"ד כיון דאיהו ברצון היה נודרה ואסר עצמו בכל דבר אם לא יגרשה, חזינא דהיה חפץ בגירושין ולא מצי לומר דמחמת הנדר היה מגרשה, וכיון שכן הכא בכהן דכופין על הפסולות ואין זה מעושה דכופין כדין, ולא הניחו לעסוק בעבודה עד שידירנה, א"כ ניחוש שמא לאחר שיגרשנה יאמר אילו הייתי יודע שהנדר פתח יש לו לא הייתי מגרשה והגט ניתן בטעות שהיה מוטעה בדעתו שהנדר אין לו פתח, ואי משום דצריך לפרט יאמר אני לא הייתי מפרט הנדר והוי חכם מתיר לי ותו יוציא לעז ויקלקל הגט, ונהי דעל מה דמניחין לעבוד לא קשיא כיון דשב מכסלו והוא כשר לעבודה אבל על האי דמחמירין אנו עליו שידור משום דיצרו תקיף הלא בזה נחתינן לספיקא שמא מקלקל הגט אחר שיתוודע לו שיש פתח לנדרו, או שיתוודע לו דבהאי נדרא בחרטה דהשתא נמי סגי כמו שכתבו הראשונים הואיל דעל ידי אחרים נדר, וכמה צריכין לאיזדהורי דלא ליתי לידי קלקולא בגירושין דאיכא חששא דאשת איש, והיה מהראוי דנסמוך על קבלה דיליה לחודא כמו במטמא למתים, מלהחמיר עליו דידור הנאה דאם תחשוב דאע"ג דמשום איסור כהונה לא יפרוש הואיל ויצרו תקיף, בכ"ז ההדרה תועיל עליו שיגרשנה הלא יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שיש פתח או שימצא החכם פתח או חרטה לא הייתי מגרשה ולא חשתי לאיסור כהונה שכבר עברתי על זה ונשאתיה באיסור. ולפ"ז ממשנתנו לא קשיא דתנן עד שידור הנאה דאימור קודם גירושין אומרים לו ב"ד שאם רוצה להתיר את נדרו יתיר, שנדר זה יש לו מתירין ע"י פתח או חרטה ואחר זה יגרש, אבל ברייתא דתני יורד ומגרש דמשמע שאין מודיעין לו כלל הלא קשה דיבוא לקלקלה ויטעון שגרשה בטעות שהיה בדעתו שזה הנדר אין לו היתר ע"י חכם וא"ש פשט השמועה בס"ד:
והנה רבו הפוסקים דנשבע לגרש הוי אונס, ונתבונן אם אינו מתחרט מאי אונסא איכא כיון דברצון נשבע ואינו מתחרט, ואם באמת מתחרט הא מצי להתיר את נדרו ואיך הוא אנוס, ונראה דאם מתחרט חרטה דהשתא, ואין מתירין לו בלא חרטה דמעיקרא הוי אנוס בשעת הגירושין ועל אופן זה חשוב כאונס, ולפ"ז למי שאחרים הביאוהו שישבע לגרש אשתו שאז סגי בחרטה דהשתא כמוש"כ בשו"ת המיוחסות, אין שייך לחוש מאומה דבכל גוונא לא הוי אנוס שאם מתחרט הלא מצי להתיר את נדרו, [ולפ"ז בנזירות שמשון צ"ע דלא מהני שאלה] ובתשב"ץ סימן ס"ח בח"ב העיר כיון דתאמר דהגט אינו גט ואינו מתיר כיון שהוא אנוס מחמת השבועה והוי גט מעושה א"כ כי נשבע לגרש וכוון על הגט המתירה לעלמא. [דבר זה תלוי בדברי הראשונים בפ"ח הי"ב בהרב המגיד בע"מ שלא תנשאי לפלוני כן הכא בלא השבועה היה הגט מתיר ונתן ככל נותני גיטין דעלמא וקיים שבועתו] הוי כנשבע שלא יישן ג' ימים דהשבועה הוי שבועת שוא ולא רמיא איסורא עליה ותו מותר לגרשה מצד שבועתו דלא חלה כלל ולא הוי גט מעושה. ולכאורה נראה, דדא פירשו תוספות בפרק השולח, דאם נדרה או נשבע בתנאי וכההוא דנדר מכל הנאות דעלמא אם אינסיב דאמר סוף נדרים דחלה עליה, משום דהיה על תנאי והיה יכולת בידו שלא לנסוב, לכן אף שאחרי התנאי לא מצי לקיים חלה שבועה עליה, כן ה"נ הלא היה מצי להתקיים השבועה באופן שישאר בדעתו שהוא עתה ולא יתחרט על נתינת הגט ואז הגט מרצונו ומה איכפת לן שנשבע לקיים רצונו לגרשה, לכן תו אף כי אחרי זה נתחרט על נתינת הגט ולא מצי לקיים השבועה ג"כ חלה עליה, וחלות השבועה באופן שאין רשאי לקיימה בקום ועשה מצאנו בסימן רל"ט בנשבע לעבור איסור דרבנן יעוין ש"ך ס"ק צ', הוא הדין בלא מצי לקיימה ודוק. ויעוין תשב"ץ שם דברים נכונים ואכמ"ל, אח"ז ראיתי מש"כ ע"ז המבי"ט ח"ב (סימן קל"ח) יעו"ש ואכמ"ל ועיין ב"י ובשו"ע סימן קנ"ד סעיף כ"ד בשם רלב"ח והוא העובדא שהובא במבי"ט שם ודן עליה יעו"ש:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה