אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק י · הלכה ז

הלכה ב

ואם בא עליה הראשון קודם שגירש השני הרי הולד ממזר מדבריהם:
רבנן בתוספות כתבו, דמן השני הוי ממזר אפילו לאחר שנתן לה הראשון גט ומירושלמי מבואר דאם בא עליה הראשון אחר שגירשה השני אינו ממזר מדבריהם יעו"ש. וכן מוכח שם דמן השני לא הוה ממזר רק קודם שיגרשנה הראשון אע"ג דקודם שיגרשנה הוי ממזר דבר תורה מ"מ לא גזרו שיהא ממזר אחר גירושי ראשון, רק כגיטה כן ממזירה, שקודם שנתגרשה מן השני הוי ממזר מן הראשון מדבריהם יעו"ש. ועיין ביאורי הגר"א שעמד בזה, אולם שיטת התוספות והרא"ש דבכל גווני הוי ממזר והשוו הראשון לשני בכל דבר יעו"ש. אולם היכי שבאו עדים ואמרו מת בעלה ואח"כ נתברר שקיים היה ומת דשנינו במשנתנו דהאחרון אינו ממזר בזה הביא הרא"ש בסימן ג' מחלוקת די"א כיון שמת הבעל במדינת הים עד שלא נודע שקיים היה כיון שלא שייך קנס אצל הבעל לא קנסוהו גם להשני שיהא ממזר, והובא דעה זו בש"ע ותוספות ורא"ש פליגי ע"ז עי"ש. ולענ"ד משמע כדבריהם מהך דאמר רב ששת לפשוט בעיא דעד אחד ביבמה, ממשנתנו דקתני א"ל מת בנך ואח"כ מת בעליך כו' ה"ד אילימא תרי ותרי כו' ועוד ממזר ספק ממזר הוא וכ"ת לא דק והא מדקתני סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא תני, דמאי איריא הא להא ועל כרחין דסבר דמן השני ממזר מדבריהם א"כ הא דקתני והאחרון אינו ממזר, היינו שאינו ממזר דבר תורה, ופירוש, דלענין להתירו בממזרת איכא בינייהו שהראשון הוי ממזר מן התורה ומותר בממזרת, והשני הוי רק מד"ס ואסור בממזרת וכדאמרי שמואל ור"י בריש פרקא דאסור בממזרת ואם נימא דהא דתני ממזר היינו ספק ממזר ואסור בממזרת ורק לאסרו בבת ישראל הוי ממזר א"כ הא האחרון ג"כ אסור בבת ישראל, ואם תאמר כיון דלמאי דס"ד דעד אחד אינו נאמן ביבמה וא"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה מיירי בעדים, א"כ גם סיפא דא"ל מת בעלך וניסת מיירי בעדים ואם ניסת בעדים סתמה משנתנו לעיל דמותרת לחזור להראשון ואינה צריכה גט, ולכן בכה"ג אם אמרו קיים היה ומת, הולד האחרון אינו ממזר מדבריהם כלל שלא קנסוה חכמים מידי כמו שלא קנסוה מראשון, כן לא קנסוה משני שיהא הולד ממזר מדבריהם ומאי מותיב רב ששת ותצא משום דאף בעדים לר"ש אסורה לשני כמוש"ב מכבר מדברי הירושלמי, זה אינו קושיא, דאטו כי מוקמינן לה בעד אחד אטו כולה משנתנו בעד אחד, הלא סיפא דקתני א"ל מתה אשתך ונשא אחותה ע"כ לא מיירי בע"א, דע"ז עד אחד לא מהימן לומר שמתה אשתו וישא אחותה וע"כ בשני עדים, אע"ג דרישא דתני אמרו לו מיירי בעד אחד כל חד דמהימן גביה הוא בכלל אמרו לו, א"כ אע"ג דנאמר דביבמה אין עד אחד נאמן ואמרו לו היינו שני עדים בכ"ז גבי מת בעלך וניסת דעל נשואין מהימן עד אחד, כוונת משנתנו דאמרו לו היינו כדין נאמנות להשיאה, וכיון שמיירי גם בניסת עפ"י עד אחד איך תני האחרון אינו ממזר דהא לאסור בבת ישראל הוי גם האחרון ממזר והיינו כשיטת הרא"ש ותוספות דאף במת במדינת הים ג"כ הולד מן השני ממזר מדבריהם, ואם כי לשון המשנה והאחרון אינו ממזר מורה דאינו ממזר כלל אפילו מדבריהם, וזה מופת לכה"פ כהך שיטה דאם מת הבעל ולא בא ממדינת הים דאינו ממזר, ע"ז אשיב לך שאינו מוכרח, מדחזינא בירושלמי דפריך בריש האשה רבה ניחא משני ממזר מן הראשון אמאי אר"ז אתיא כרע"ק דרע"ק אמר הבא על סוטתו הולד ממזר הבא על מחז"ג משניסת הולד ממזר. ולפ"ז קשה כיון דסובר הירושלמי דלא כבבלי דהבא על סוטתו לדברי הכל אינו ממזר, א"כ הא משנתנו דקתני מת בעלך ואח"כ מת בנך כו' דאתיא כרע"ק דיש ממזר מיבמה, א"כ איך תני סיפא והאחרון אינו ממזר הא סוטתו הוה, ואע"ג שהוליד אחר מיתתו הוי ממזר וע"כ דמשו"ה דבאמת הוי אנוסה דבר תורה, רק מדרבנן משום דלא דייקא הוי כסוטה ומה"ת אינו ממזר, וזה כמו דפירשו תוספות ורא"ש אליבא דידן. אולם מירושלמי שם דאמר מה את עביד לה כעידי מיתה או גירושין, חזינן דמוקי למשנתנו בתרי שאמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך וניסת, והא דלא מוקי בעד אחד היינו משום דמשנתנו סתמה והולד מהאחרון אינו ממזר, דיקשה לרע"ק אמאי אינו ממזר ומשו"ה מוקי בניסת עפ"י עדים דבכה"ג גם מדרבנן מותרת לפי משנתנו ולכן האחרון אינו ממזר, א"כ לפ"ז חזינא דירושלמי מוקי לה בכה"ג דאינו ממזר כלל אפילו מדרבנן, א"כ ה"ה לתלמודן דמוקי למשנתנו בעד אחד ג"כ אינו ממזר מדבריהם, והפשוט כשיטת רבינו וכן מבואר כוותיה בירושלמי, אע"ג דגמרא דילן תלי טעמא דמשום דעבדא איסורא קנסוה רבנן, בכ"ז לענין ממזר הוי רק משום דהיא כאשת השני הואיל וצריכה הימנו גט והוי כבא על אשת השני, הא לאחר גירושין או לאחר מיתה בין מראשון בין משני אינו ממזר ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה