אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק י · הלכה ב
וכ"מ שאמרנו בחבור זה שהגט פסול ה"ז פסול מדברי סופרים בלבד כו':
נכלל בזה מש"כ רבינו סוף פ"א כתב לשם מלכות כו' אם אין דרכן למנות בו ה"ז פסול. והנה רש"י פירש שם במשנה דכתב לשם מלכות כו' דסתמה כר' מאיר דאם ניסת תצא והולד ממזר, וצריכה גט מן הראשון ומן השני ואעפ"י שקדושי שני לא הוה קדושין כו' טעמא גזירה שמא יאמרו גרש ראשון גט גמור ונשא שני כו', וראה שם בתוספות שתמהו דהא הגט מן הראשון מה"ת גט מעליא הוי. והנראה, דבפרק האשה רבה אמר דאף אם ניסת עפ"י עדים אסורה ממשנתנו דמאי הו"ל למיעבד יעו"ש דמיירי בלא ידעו בעת הנשואין שהגט פסול. והנה רש"י סבר כיון דהבנים ממזרים ודאי קפיד אדם למינסב איתתא שיהיו בניו ממזרים והרי הוא מום גדול ואין לך מום גדול מזה, והוי כמו שנשא אדם אשה סתם ונמצאו בה מומין דאמרינן שם בפרק המדיר (דע"ג:) דאמר רב חסדא צריכה גט מדבריהם, ה"נ אע"ג דחייבי לאוין שלא הכיר בה אמרינן דצריכה גט מדבריהם הוא, ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סימן נ' בזה, וכיון שאינה צריכה גט רק מדבריהם, א"כ כאן דמדבריהם הוי גט פסול והיא א"א דדבריהם תו אתיא איסור א"א מדבריהם ומפקע קדושין דדבריהם, וכמו דאמר בפרק יוצא דופן (דף מ"ו) דאתו נשואי דרבנן ומפקיעין נדרא דרבנן וא"כ למה צריכה גט משני ע"ז שפיר אמר רש"י דגזירה שמא יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשאה שני ונמצאת א"א יוצאה בלא גט, וכן אמר לקמן דאם החזירה ראשון וילדה היינו קודם שהוציאה השני בגט הוי הולד ממזר מדבריהם דמה"ת קדושי שני לא הוי קדושין, וז"א להלכה דקיי"ל כרבנן דאם ניסת לא תצא והולד כשר א"כ אין זה מקח טעות. אולם מדברי רבינו ורבוותא קדמאי משמע דמה"ת אף באופן דאם ניסת תצא כמו חייבי לאוין משני, לא דמי לקידשה ונמצאו בה מומין דמשום חובת ביאה מחיל אינש על איסורא דאית בה, ולצדד להיתר במקום שיש הרבה סניפים לדעת רש"י אפשר ודוק:
ואם נשאת לא תצא והולד כשר וכותבין לה גט אחר כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה:
ונ"ל להביא ראיה לדברי רבינו, מהא דפריך בפרק המגרש (דף פ"ו) רב זוטרא ב"ט ואם אמרת לא תצא צרתה אתיא ליבומי תתייבם ואין בכך כלום חששא דרבנן בעלמא נינהו, וכל ימי הייתי מצטער להבין קושיא זו, דזה הוי ניחא לרב זוטרא דאם ניסת לא תצא אע"ג דאשת איש הוי משום דמה"ת גט מעליא הוי, ובדיעבד לא גזרו חכמים לאפוקי איתתא מבעלה, ודא קשה לרב זוטרא דילמא אתיא צרתה ליבומי. אמנם מוכחא מזה דאע"ג דאמרו אם ניסת לא תצא בכ"ז הוא נותן לה גט והיא תחת בעלה השני, א"כ אף אם תאמר דהגט הראשון כמו דליתא לא עביד איסורא השתא דנמצא גט ראשון פסול משום דהויא כאנוסה דניסת בגט פסול, ומן התורה שריא לבעלה רק דרבנן אסרוה דהוי לה למידק וכדאמר ריש פרק האשה רבה ומש"ה לא חיישינן כלל, רק דפריך דלחנם עשו חכמים דחולצת ולא מתיבמת כיון דיראו דהערוה לא תצא, יאמרו דהגט ראשון מעליא הוי ויבאו ליבם הצרה ויאמרו דצרת ערוה חולצת ומתיבמת והוקל מעט ההבנה באתקפתא דרב זוטרא. ומזה מוכחא דאף ביש לה בנים כותב לה גט אחר תחת בעלה ואין בזה משום לעז, דאתקפתא דרב זוטרא קאי לרב דאמר אם יש לה בנים לא תצא יעו"ש. ובביאורי הגר"א הביא ראיה מהך דתניא המביא גט ממדינת הים ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח יוציא כו' וחכ"א כו' כיצד יעשה יטלנו הימנה כו' ויתננו לה כו' ויאמר בפ"נ כו' דמשמע דבניסת מיירי מדר"מ אמר יוציא כו'. אמנם תמן כיון דאמר אח"כ בפ"נ ונחתם ומהימן בב"ד כיון שאומר בשעת נתינת הגט מידו, אישתכח דתו ידעינן למפרע דנתינת גט ראשון נתינה מעליא הוי דהא גט כשר יהיב לה בפעם ראשון ולכן שייך שיחזור ויתן [ולכן סובר רשב"א בתוספתא דאם לא אמר כשנתן הגט בפני נכתב ובפנ"ח ונתקרע מדבק הקרעים וחוזר ונותנו לה ואומר בפ"נ כו'] אבל לחזור וליתן גט אחר לאו ראיה מכאן, ועוד דשם חמור דבלא אמר, תצא לשיטת תוספות, אבל בהנך דאמור רבנן דאם ניסת לא תצא מנלן:
אמנם ראיה עצומה מהך שתמהו בתוספות (בדף ה') דפריך לרבה דבעי לומר בפנ"כ משום לשמה מהך דתניא המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר כו' אם נתקיים בחותמיו כשר, ומשני לאחר שלמדו והאמרת גזירה כו' כשניסת כו', ותמהו דא"כ אמאי לא חשיב לה בהדי ג' גיטין דפסולין ואם ניסת לא תצא יעו"ש. ולפ"ז א"ש, דבהנך גיטין תני אם ניסת הולד כשר והוא הדין דלא תצא משום דגט אחר צריך למיכתב וליתן לה כשהיא תחת בעלה כפסק רבינו, אבל לאחר שלמדו דאם נתקיים בחותמיו דלא חיישינן לגזירה שמא יחזור דבר לקלקולו משום דהשתא בעל לא מערער אנן ניקו ונערער, א"כ על כרחין אין צריך הבעל לחזור וליתן גט אחר, דכיון דהבעל בפנינו הרי אינו מערער ומודה שהוא שלח גט ראשון ואיך נערער להצריכו ליתן גט אחר, לכן לא תני לה בהדי ג' גיטין משום דכאן אינו צריך לחזור וליתן גט אחר בעודה תחת בעלה וז"ב וראיה עצומה לדברי רבינו, וכמו כן אמרו בבעל שהביא גיטו השתא מינקט נקיט כו' ולכן לא שייך למיתני במשנה בהנך דהולד כשר, כיון דיושבת תחת בעלה ואינו צריך ליתן לה גט אחר כלל, ודוקא הנך דצריך ליתן גט אחר ואפילו כשיש לה בנים שייך להשמיענו דהולד כשר ודוק בזה:
ובזה א"ש דברי רש"י בדף י"ט, כדאי ר"ש לסמוך בשעת הדחק, שפירש שהלך או שניסת כבר, והוא צ"ע, דבניסת בלא"ה הוי כגט שאין בו זמן ולא תצא, ויעוין בית שמואל סימן קכ"ז ס"ק ד' שפירש דמוקדם גרע, ולפ"ז א"ש שכדאי ר"ש שאין צריך לחזור וליתן לה גט אחר בעודה תחת בעלה, ומש"ה קרי לזה שעת הדחק כדאמרו פ"ק דיבמות היכי נעביד להו ליחלצו, מימאסי אגברייהו וכ"ת לימאסן דרכיה דרכי נועם כו' והכא נמי כי יהיב לה גט מימאסה אבעלה ופשוט:
וכן מטין דברי הבה"ג שכתב בניסת בלא חליצה דאם יש לה בנים לא תצא וחולץ לה והיא יושבת תחת בעלה. ולכאורה מאי דמיא להך דאמרו רבנן דאם ניסת לא תצא ביש לה בנים, דילמא דוקא תמן דאינו מגרש לה כלל שפיר אמר דלא תצא שלא להוציא לעז על בניה, אבל כאן דע"כ צריכה חליצה אימור דאין תועליות במה שאינו מוציא אותה, דיאמרו דעכשיו נחלצה והולד הראשון ממזר, וע"כ דסבר דבגט ג"כ מגרשה הראשון תחת בעלה ואפילו כן כדי שלא להוציא לעז על בניה אמרו דלא תצא. אמנם מלשון הבה"ג נראה דכוונתו כך, דכמו שאמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים וניסת דהולד מראשון ממזר מדרבנן, משום דסוטתו הויא [והוכיח הר"ח בתוספות סוף פרק החולץ דולד סוטה הוי ממזר מדרבנן], כן אם תאמר דיוציא הרי חזינא דכסוטתו הוי והולד ממזר מדרבנן, אבל השתא דחולץ לה תחת בעלה הרי חזינא דלא חשובה כסוטה ואין הולד ממזר, דאי לאו משום דסוטה הואי, הא לא שייך חשש לעז ביבמה כלל, כיון דרלבנן אין ממזר ביבמה כלל דהוי חייבי לאוין ואין ממזר כלל [ועיין שו"ת רעק"א סימן ר"ה] ואין ראיה לדברי רבינו מהבה"ג, ופשט דברי רבינו מורה דאף ביש לה בנים כותב גט לה ועודה תחת בעלה וכן פסק בהגה"ה בשם מוהרא"י. ויעוין דברי רבינו בהלכות יבום וחליצה פ"ד הלכה כ"ז עברה וניסת ה"ז חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה ואין מוציאין אותה מידו יעו"ש, וקאי גם על הנך דחליצתן פסולות מדבריהם דגם פסולות מהתורה לא איכפת לן דהוי כיבמה שזינתה ועל כל הפסולים קאי ודוק: