אור ברסלב

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק

פרק ח · הלכה כא

הלכה יב

מת בתוך ל' יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת:
מפורש יוצא מפי רבינו שאם קיימה ליתן המאתים זוז אחר מיתת הבעל תוך שלשים יום מגורשת, וכן מפורש בסוגיין רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים. ולפ"ז א"כ מורה, דכן הוא כשהתנאי מצד הבעל ג"כ באם שמקיים לאחר מיתתה הוי קיומא מעליא, וצ"ע מה דכתבו תוספות ישנים ביומא פ"ק דאמר אלא לחדא אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שלא תמות חברתיך, ולחדא אמר לה ה"ז גיטך על מנת שאכנס לבית הכנסת כו' אי חזי לה דקא בעי למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהאי גיטא למפרע, דתיפוק ליה דאף אם עייל אחרי מיתתה ג"כ מגורשת למפרע, ורבותינו בתו"י פירשו מפני שמתה קודם קיום התנאי וצ"ע. ואולי משום דכיון דביד הבעל שלא לקיים התנאי, ואיהו לא מגרש רק על אופן שיעשה מעשה זו ולא עשה רק אחרי מותה אין זה כריתות, ולא מחוור. ואולי דאנן סהדי דאיהו לא מגרש רק כדי שלא יהיה חשש בעבודת יום הכפורים, וליכנוס בעודה בחיים לא מצי עייל דלמא לא מייתא ונמצא דנתגרשו שתיהם ותו עביד עבודה בלא בית, ונמצא דבשעה שמתנה ה"ז גיטך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת לא כוון שיכנס בעודה בחיים והוי כמתנה ה"ז גיטך על מנת שאכנס אני לבהכ"נ לאחרי מותך ואין זה כריתות דהוי כמו על מנת שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאין זה כריתות, לכן משכח הגמרא גווני לעיולי בהכ"נ בעודה בחיים, לכן כי עייל אף אחרי מיתתה מהני ודוק, אולם זה דחוק טובא:
לכן הנראה לנו, דהגמרא שקיל וטרי בזבחים (דף ל"ז) בכוס הנשפך אם הוה דיחוי ומסיק רב אשי כל שבידו לא הוה דיחוי ורבא מסיק בשינויא אחרינא, וכבר העירו רבנן בתוספות בכ"מ ומהם בסוכה (דף ל"ג) מהא דאמרו כל הזבחים שנשחטו עד שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם המזבח פסולין דהואיל ונדחה ידחה, אע"פ שבידו לתקן את המזבח, וכתבו וצריך לחלק בדברים. והנראה לנו כך, דהיכי דהדיחוי על הדם מצד פסול שנעשה בגופו כגון שנשפך על הרצפה ועומד להתקבל ולזרוק אותו על המזבח, בזה לא הוי דיחוי, וכן כשמונח ביד הפסול, אבל אם הדיחוי הוא מצד אחר שהמזבח פגום בזה בידו לתקנו לא מועיל, דהא דחוזר ונראה מועיל לתקן את דחויו והוא כשהיה בידו לתקנו בעת הדיחוי, הא דוקא שנדחה בעצמותו, אבל היכי דהיה דחוי מצד אחר לא מועיל לתקנו מה שחוזר ונראה ודוק. וכיון שכן הנה רבתינו בתו"י פירשו דאשה בכ"ג אם אין לו מעכבא הכפרה, וא"כ הלא כי שחט הפר ומתה חברתה ונמצא דנשחט הפר למפרע בשני בתים ותו אינו ראוי הדם ליזרק, ואי משום דבידו לתקנו למעייל בבי כנישתא ולמשוי גיטא דהאי גיטא למפרע הוי דיחוי מצד אחר וכמו פגימת המזבח דאע"ג דתקנו לא מהני. ולכן מוכרח לומר דכי חזיא דבעיא למימת עייל לבי כנישתא ואישתכח דלא נדחית עבודה כלל, וכיון שכן אין מקום לדינו של התו"י, וקיום התנאי אף אם מקיים לאחר מותה מועיל כאילו קיימה היא אחרי מותו ודוק היטב:

תוכן העניינים

אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה