אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ח · הלכה יא
הרב המגיד כתב בשם בה"ג בסברת רבנן דפליגי כיון דבחיי דבעל לא עברה על התנאי ולאחר מיתה הוא דעברה כו'. ויתכן בסברת הני רבנן דטעמם דכיון דכל עיקר הוא תנאי במידי דלא נפקא מיניה לו ולא ליורשיו, דמאי מהני להו אם תשתה יין או לא, רק כונתו האגד שאגודה ביה על ידי התנאי ובסיבתו שאם תשתה יין אז תהא אגודה שוב אליו ותצטרך גט ממנו או חליצה מאחיו, וכיון שהוא כבר מת בשעת עבירת התנאי ואז אף שתאמר שבטל התנאי ג"כ אין שום נפ"מ ולא תחזור להיות אגודה בו דהא יוצאת במיתת הבעל, וא"ת דתהא זקוקה לאחיו הלא כיון דניסת בחיי הבעל ואם תאמר דכיון דעברה על התנאי ושתתה יין אחר מות הבעל בטל גיטא למפרע וניסת באיסור והרי זו סוטה, דאע"ג דבשעה שנבעלה נסבה בהיתר, אבל היא מזידה דהא בטלה לגיטא בידים ואשתכח דסוטה הואי וסוטה ודאית פטורה מהחליצה ויבום ותו אינה זקוקה לאחי הבעל, לכן כיון שעל ידי התנאי לא תחזור להיות אגודה באישותו תו אמרינן דעל אופן כזה שתשתה אחרי מותו לא התנה כלל ולא קפיד כלל, ודוקא שתשתה באופן שכבר ניסת בחייו של בעל דאז אישתכח דסוטה הואי וטומאה כתיב בה כעריות ופטורה מהחליצה ומהיבום, אבל אם לא ניסת בחייו של בעל דאז אם תשתה תחזור ותיאגד לאישותו היינו שתהא צריכה חליצה מאחי הבעל אז לא נפ"מ אם שתתה בחיי בעל או אחרי מותו כיון דהוא ישיג התועלת שתחזור לאישותו ותצריך חליצה מאחיו, כן נראה לי בסברת הני רבנן דבה"ג ודוק: