אור שמח על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק
פרק ז · הלכה כד
שאם נחוש לדברים אלו וכו' היה לנו לחוש לגט כו' או שמא עדים פסולין חתמו בו וכו':
הנה בירושלמי פ"א הלכה א' איתא, וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים א"ר אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים, בבית דין הוא חשוד לקלקלה שמתוך שיודע שאם בא וערער ערעורו בטל, אף הוא מחתמו בעדים כשרים. ונראה מדברי הירושלמי דאין ה"נ דהבעל חשוד לקלקל את אשתו ולגרשה בגט פסול וכי"ב כיון שהוא מגרשה שלא מדעתה, ודוקא גבי שטר אמרו דמלוה מידק דייק ואין מחתמו בעדים פסולים, אבל בגט אימא דרוצה הבעל לקלקלה, רק אימתי כשיוודע הדבר לב"ד ויאמינוהו ותהא מקולקלת בב"ד, אבל כיון שאין מאמינים אותו בב"ד ולא תתקלקל לפני ב"ד רק לפני שמיא תהא מקולקלת, ע"ז אמרו דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים. וכיון שכל מה שיכול לתקן תקנו, תו מה שאין ביכולת לתקן כמו שמא חתם עליו עדים פסולים וכיו"ב, ע"ז סמכו כיון שלא נאמין אותו שוב לא יהא מקלקלה קמי שמיא ויחתום עדים כשרים ויעשה הכל כדין כדי שלא יהא נפסל קמי שמיא ודוק, וכן אמר לענין צרה בפרק האשה שלום שמתוך כן אינה מקלקלת חברתה קמי שמיא כיון שבב"ד אין מאמינין כשיערער. לכן אומרת אמת. וליחוש שמא יבואו עדים ויעידו שני עדים, לזה לא חיישינן שיעשה זיוף בפני עדים, וכיו"ב מצאנו בהלכה ז' שם שאם אמרה מת בעלי מתוך שהיא יודעת שהדין שאינה נאמנת לגבי חברתה תו אומרת אמת ודוק. והנה התוספות ור"ן לא פירשו כן רק דאינו חשוד לקלקלה ויוציא לעז בשקר, ולענ"ד לא נראה כן בזה. ובמה שהשיג ראב"ד יעוין מה שהאריך בהשגות פ"ו מהלכות עבדים הלכה ז' יעו"ש: